הממשלה החדשה שתקום בעוד כחודשיים תצטרך להתמודד עם שורה ארוכה של אתגרים שלחלקם פוטנציאל לאיים על קיומה של ישראל כחברה דמוקרטית ולחלקם גם על עצם קיומה. יכולתה של הממשלה לקבוע סדר עדיפות ראוי בהקצאת המשאבים על-פי פרמטרים ערכיים ומקצועיים מהווה תנאי הכרחי למניעת סכנות אלו.
הדילמות העיקריות ידועות וביסודן הן מלוות את מדינת ישראל מאז הקמתה. אלא שההשלכות ההרסניות והמתמשכות של משבר הקורונה על תחומי החיים השונים מחייבות בחינה מחודשת ושינויים מהותיים. מערכת החינוך הינה אחד התחומים שנפגעה בצורה הקשה ביותר. באופן שהעדר מענה דחוף עלול ליצור סכנה ממשית של פגיעה ביסודות העמוקים עליהם מושתת החברה הישראלית.
לכאורה, ניתן לצפות לתהליך סדור של קבלת החלטות הכולל ניתוח נתונים, דיון בחלופות האפשריות, הבנת מלוא המשמעויות של החלופות השונות ובחירת החלופה הטובה ביותר מבחינת האינטרס של כלל הציבורי. בהתאם לכך, תיעשה חלוקה של עוגת התקציב לטווח המיידי ולטווח הארוך. אלא שלצערנו הניסיון הישראלי מלמד על התנהלות אחרת. עדים אנו ליותר ויותר מקרים בהם תהליך קבלת החלטות נגוע בשיקולים זרים ו"הדחוף" דוחה את "החשוב".
מכאן הצורך ההכרחי להדגיש את החשיבות הרבה שנודעת למערכת החינוך. המשבר הערכי והמקצועי בו מצויה מערכת החינוך כיום מחייב עריכת רפורמות עמוקות ויסודיות כדי להתאימה במהירות למציאות החדשה והמשתנה. העדר מענה ראוי ובדחיפות המתבקשת עלול להפוך אותה מגורם שאמור לחזק את חוסנה של החברה הישראלית לגורם שעלול חלילה לגרום לסדקים שיסכנו את קיומה. הליקויים והכשלים של מערכת החינוך על גווניה השונים מעטרים את דוחות מבקר המדינה ומחקרים רבים שנערכו בישראל ובעולם. הנתונים השוואתיים למדינות אחרות על-פי פרמטרים חשובים לעתיד החברה ובני הנוער מציבים את ישראל במקומות נמוכים ובעייתיים.
לצד הכישלון הצורב במבחני פיז"ה, עולים ממצאים מדאיגים על פערים גדולים וגדלים במערכת החינוך בין אוכלוסיות חלשות לחזקות, בין הישובים במרכז לישובים בפריפריה ובין ערבים ליהודים. לפיהם, בתחומים חשובים בישראל הם בין הגדולים בעולם.
לעומת זאת, בתחומים אחרים, כגון שיעור הצלחה בקריאה, מתמטיקה ובמדעים, ישראל מדורגת במקומות נמוכים. המסקנה אליה מגיעים המומחים מניתוח התוצאות היא שתלמידי ישראל אינם מוכנים לשוק העבודה של המאה ה-21. בין היתר, בגלל שהם לא זוכים לקבל חינוך שיעזור להם להיות אזרחים טובים, מתפקדים ומועילים כפי שניתן לצפות במדינה מתוקנת.
כעת, לעצור ולחשוב לרגע שיש להוסיף לכל זה את ההשלכות המתמשכות הנובעות מהשבתת מערכת החינוך במשך שנה וברציפות. הנזק הכבד שנגרם להוראה, למערכות היחסים ולאימון בין התלמידים, המורים, מנהלי בתי הספר, משרד החינוך ההורים מחייב תהליך של שיקום והבראה. אם כי לעולם לא נדע את גודל הנזק שנגרם לבני הנוער שרבים מהם איבדו את חלומם ולעתים באופן בלתי הפיך. עובדות מכוונות לתוצאות שליליות ידועות מראש- העמקת הפערים החברתיים, ניכור בין קבוצות האוכלוסייה בישראל ואובדן האמון במוסדות המדינה.
הכשלים המבניים והארגוניים המתמשכים במערכת החינוך דורשים כעת מענה יסודי ודחוף. בכלל זה, בכל הנוגע לשכרם ומעמדם של מנהלי בתי הספר והמורים, שינוי בתפיסת תפקידה של מערכת החינוך בהיקשר לחיזוק חוסנה של החברה, עריכת רפורמות באיכות ההוראה ובתכני הלימוד כדי להתאימם לשינויים ולצרכים המתחדשים, התאמת החופשות לימי המנוחה במשק ועוד.
המשמעות המעשית בשלב זה צריכה לבוא לביטוי בכך שכל המפלגות יציבו את הטיפול במערכת החינוך בראש סדר העדיפות שלהן. לצד הפן ההצהרתי הן צריכות להציג תוכנית עבודה הכוללת התחייבות מפורשת לערוך את הרפורמות המתבקשות ולהקצות את התקציבים הדרושים ליישומן. כדי שהאמירה "הנוער הוא דור העתיד שלנו", לא יהיה בגדר הצהרת בחירות בלבד.
לסיכום, כיום יותר מתמיד שיקום מערכת החינוך מהווה צורך קיומי במלוא מובן המילה. ההשלכות ההרסניות של משבר הקורונה על מערכת החינוך ובפרט על בני הנוער מחייבות את מקבלי ההחלטות לפעול באחריות ובדחיפות כדי להחזירה במהירות למסלול. השימוש במונח "כי בנפשנו היא" מבטא היטב את הצורך לשקם של מערכת החינוך. ממובן מבלי להמעיט בחשיבותם של האתגרים האחרים בתחומי הביטחון, הבריאות, התעסוקה, הדיור וכדומה. אלא שחוסנם של מרכיבים חשובים אלה תלוי במידה רבה בחינוך. זה סוג המקרים בהם ניתן לומר בוודאות כי כל סכום כסף שיושקע כיום ימנע הוצאת כספים רבים יותר לטיפול בבעיות אותן ניתן למנוע מראש.
