שוק הדיור, מה לעשות, אינו מבדיל בין ימין לבין שמאל, בין חילונים, דתיים לאומיים, לבין חרדים. הוא אמור להיות שוק א פוליטי לחלוטין. נקודה. בפועל המציאות די שונה. אין זה סוד ששרי שיכון לדורותיהם, העניקו עדיפות כזו או אחרת לסקטורים שאותם ייצגו, בין אם מדובר בקיבוצים או מושבים, מתנחלים, חרדים, עיירות פיתוח וכיו"ב.
אולם, וזה אולם גדול, זוהי רק בעיה משנית לעומת הבעיה העיקרית. העובדה שמקבלי ההחלטות בממשלות ישראל לדורותיהן, לא ממש התייחסו ברצינות הראויה לשוק הדיור כעוגן מרכזי של כלכלת ישראל ואבן ראשה בעתיד הדורות הבאים. העובדה שבמרוצת השנים הלך וקטן, בהדרגה, אחוז הישראלים שבבעלותם דירה, מכ-75 אחוזים בשנות ה-90 של המאה הקודמת, לכ-65 אחוזים בלבד כיום.
מדובר, לטעמי, בכשל לא רק של ניהול שוק הדיור כהלכתו, אלא גם, ובעיקר, כשל חברתי ומוסרי מהמעלה הראשונה. אם, לדוגמה, נתייחס ספציפית רק לקבוצת הגיל של עד 45, אזי אחוז משקי הבית שבבעלותם דירה יצנח אל מתחת ל-50 אחוזים, שזה אומר שכל משפחה צעירה שנייה אין לה דירה בבעלות.
טענתי בעבר, ואני טוען ביתר תוקף בעת הזאת, שהנוסחה היחידה לייצר במהירות עוד רבבות רבות של דירות באזור הביקוש, היכן שצעירי ישראל רוצים לגור, לעבוד ולבלות, הינה התחדשות עירונית מואצת, בין אם מדובר בתמ"א 38 או פינוי בינוי. זוהי משימה לאומית מהמעלה הראשונה שדווקא בעידן קורונה ומשבר כלכלי מעמיק והולך, יש לה חשיבות משנה.
מנוע צמיחה אותם אזורים, מתחמים ושכונות שבהן מרוכזת עתודת ההתחדשות העירונית, הינם שכונות ותיקות, חלקן מתפוררות, שהתאפיינו עשרות בשנים באוכלוסייה קשת יום ונחשבו למנותקות, הן פיזית והן תודעתית, מליבת מנועי הצמיחה של כלכלת ישראל, לא כל שכן עיקר הפעילות של שוק הדיור.
רובע 9 בדרום מזרח תל אביב, המכיל בתוכו בין היתר את שכונת התקווה וכפר שלם, הינו רק דוגמה אחת מיני רבות לפוטנציאל המבוזבז הזה. כנ"ל ביתר גוש-דן, בכל עיר ועיר ניתן יהיה לאתר בנקל מתחמים ושכונות שיתאמו לכך.
יתרה מכך: להתחדשות העירונית, מעבר לערכה הברור בפתרונות דיור וערכה החברתי, יש גם ערך כלכלי שלא יסולא בפז. מימוש זכויות בנייה בלתי מנוצלות בלב ליבו של אזור הביקוש, יתניעו ללא ספק לא רק את שוק הדיור, אלא יהוו מנוע צמיחה מרכזי בכלכלת ישראל, ובמיוחד בתקופת היציאה המתבקשת ממשבר הקורונה.
אולם מה לעשות, כשאנחנו שומעים את השיח הפוליטי, המרוכז רובו ככולו בהתקפות אישיות של פוליטיקאים זה על זה או מקסימום נוסחאות ואמירות כלליות על כלכלת ישראל, אין זכר ואין כל איזכור לנושא משבר הדיור המעמיק והולך.
זהו, לטעמי, חטא בל יכופר ואני קורא בזאת לכל המפלגות, ללא הבדל, לחרוט על דגלן את פתרון הנושא, קל וחומר להציב כדגל חברתי לעתיד לבוא את ההתחדשות העירונית שהיא, היא, המזור לעתידם של הדורות הבאים. חומר למחשבה.
