בפורים הקרוב כולנו נחגוג קצת אחרת. מעל שנה עברה מאז פרצה מגיפת הקורונה, וכולנו התרגלנו לחיות עם המסכות, הבידודים, הסגרים וכל המגבלות שהפכו את חיינו לכל כך שונים מאלו שתמיד הכרנו. אכן, חג הפורים תופס מקום מרכזי כחגם של הילדים. "משנכנס אדר מרבים בשמחה", אין ספק כי בעשורים האחרונים, השמחה וחגיגת הפורים, השתנו מאוד מכפי שהחג נחגג בעבר. יש לראות את ההבדל בעיקר בחשיבותו של החג. אם לשפוט את המצב כעת, נראה שהיום הדגש הוא על החגיגה עצמה והיום המיוחד הזה. בעבר, הדגש היה דווקא על עצם התהליך של הכנת התחפושת והמחשבה עליה. גם הנושאים והדמויות שהתחפשנו בילדותנו השתנו מהותית במהלך השנים. אבל ללא כל ספק השמחה וחגיגת הפורים שכולם מחופשים ממשיכים ללוות אותנו והשנה ביתר זהירות.
ייחודו של חג הפורים - חג ההודיה, חג של שמחה, הוא החג היחיד בסבב החגים השנתי שנקבע בהקשר של גלות והדבר ניכר באופיו של החג. האירוע שהתרחש לעם ישראל בזמן גלות פרס תחת מלכותו של המלך אחשוורוש, שנגזרה עליהם כליה מן העולם, ונעשה נס גדול לעם ישראל ויצאו מאפילה לאורה. ביטוי לכך אנו מוצאים בתפילת על הניסים הנאמרת בתפילת שמונה עשרה ובברכת המזון, אולם את תפילת ההלל אין אנו אומרים עקב התרחשותה בחוץ לארץ בגלות פרס.
אופיו של החג: שמחה, תחפושות ושכרות. אנו מתמקדים בהיבטים החיוביים והשמחים של הנס הגדול והישועה הגדולה, ועל הקשר החיובי בין האדם לקונו ובין האדם לחברו. כל אלו באים להצביע בפנינו בארבעת המצוות של החג הנקראות ארבעת הממי"ם.
א. מקרא מגילה: חובה לשמוע את קריאת המגילה הנקראת ברוב עם בבוקר ובערב.
ב. משתה ושמחה: חובה להרבות באכילה ושתייה ביום זה, ובמשך היום לקיים לפחות סעודה אחת נכבדה עם שתיית יין.
ג. משלוח מנות: חובה לשלוח שתי מנות (של מזון ומשקה שיהיה ראוי לאכילה ולשתייה) במהלך יום הפורים.
ד. מתנות לאביונים: חובה לשלוח שתי מתנות, דבר מאכל או משתה או כסף לשי עניים נזקקים.
השמחה והעליצות בעקבות הנס הגדול הביאו למנהג ההתחפשות ביום זה. לראשונה, מצאנו שמנהג זה כבר היה נחוג במאה ה-14 ומופיע בספר שיצא לאור בשם: "אבן בוחן" שכולו דברי מוסר ותוכחה שכתבו ר' קלונימוס בר' קלונימוס. בין פרקי הספר נמצאת פרודיה בשם 'מסכת פורים', בה הוא מספר שהיהודים נהגו ללבוש בפורים בגדי ערלים, תוך כדי הדברים הוא ממשיך לתאר את שמחת הפורים במילות של תוכחה "כי ישתגעו וכי יתהוללו..".
בהלכה מופיע מנהג זה בדברי הרמ"א בשולחן ערוך אורח חיים סימן תרצ"ו: "ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים, וגבר לובש שמלת אישה, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא". עתה, עולה השאלה איך זכה מנהג ההתחפשות להיכנס לספר ההלכה?
יש המסבירים זאת שרבים מתושבי שושן הבירה ניסו להתחפש ליהודים בעקבות הקרבות שאירעו עם מרדכי ואנשיו, כפי המתואר במגילה: "רבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד היהודים עליהם (אסתר ח', י"ז)". יש הסבורים כי מקור המנהג מאירועים שונים שהיו באירופה שבהם התחפשו המשתתפים שהיו לא מבני עמנו, והיהודים ביקשו להתחקות אחרי נוהג זה, וניצלו לשם כך את חג הפורים.
סברה מעניינת האומרת לפי שכול שנאת עמלק לישראל באה לו מסבו עשו ששנא את אחיו יעקב על שלקח ממנו את הבכורה על-ידי לבישת בגדיו. במילים פשוטות, יעקב התחפש לעשו כדי לקבל את הברכות. עתה, אנו מתחפשים בבגדיו, ומראים שלא היה זה חטא אלא ראויים אנו לרשת נחלתו של עשו, ואפילו אם יעקב היה לבוש בבגדי עשו, גם ברוך יהיה.
לסיכום, כל אירוע שגורם לנו לשמוח ואפילו לבישת מסכות ותחפושות, היא השמחה המתאימה לחודש אדר. מטרתה של השמחה לרומם את כולנו, שהיא היסוד המרכזי העומד ברקע מצוות הפורים. שמחה המביאה לידי אחדותו של העם ולכידותו, בבחינת אמירתה של אסתר למרדכי "לך כנוס את כל היהודים", שהיא התשובה כנגד טענתו של המן שהעם היהודי "מפוזר ומפורד".
