אתמול שמעתי שיחה מרתקת בין שני חתני פרס נובל ישראלים - דני שכטמן
אירח את אהרון צ'חנובר לשיחה על מהפכת הרפואה המותאמת אישית. פתרון זה ממחיש עד כמה חשוב לזהות בדיוק את המחלה ולמקד את התרופה באופן פרטני לחולה. לצערנו, רוב הבעיות שלנו נובעות מזיהוי לא נכון של המחלה ומהפעלת פתרון שלא מתאים לחולה או למחלה. כך, יש וריאנטים ודרגות של סרטן הערמונית ואין פתרון גנרי כהקרנות שמתאים לכולם. עליך לזהות בדיוק את המחלה ולרפא אותה בתרופה ייחודית.
צא ולמד, שאם אתה מיישם עיקרון זה גם לתחומים אחרים אתה עשוי למצוא את התרופות הספציפיות לתחלואי הכלכלה, החברה והמדינה. אבל רובנו מחפשים את המטבע מתחת לפנס, נוטים לפתרונות פשטניים ולא רלוונטים, ולא מתאמצים לרדת לשורשי הבעיות ולמצוא את המזור הייחודי להן. כל העולם ומלואו בעד "שתי מדינות לשני עמים", מביידן ועד מקרון, אבל רק גאון כיהורם גאון שואל לראשונה - לאיזה מדינות ועמים בדיוק מתכוונים? האם הכוונה לארבע מדינות לעם אחד - ירדן עם רוב פלשתיני, חמאסטן, הרשות וישראל עם זכות השיבה?
אני ניסיתי לרדת לשורשי הבעיה בלי סיסמאות נבובות כשתי מדינות לשני עמים או א"י השלמה, אבל הפתרון הוא מורכב ומשתרע על פני מאות עמודים, וזה הרבה מעבר למוטת הקשב של רובנו שהיא כאורכו של ציוץ אחד בטוויטר. כך גם עשיתי לגבי זיהוי משברי הקפיטליזם ומציאת פתרונות, מציאת מתאם סטטיסטי מובהק בין אתיקה לשגשוג כמותי וערכי שבנוי ממאות טבלאות ועמודים וכו'. אך למי יש זמן לקרוא מחקרים אלה, ולכן מספר הקוראים שלהם הוא עשרות, וכאשר אני מתבקש לקצר לכדי עמוד או פוסט אומרים שזה לא מבוסס דיו.
הרבה יותר פשוט ופחות מסוכן לעשות חוקן לויזיר ולא לסולטן, לחפש את המטבע מתחת לפנס - להטיל סגר על החילונים כשמי שמפר את תקנות הקורונה זה החרדים, אבל בחרדים אסור לגעת. לסגור את שמי הארץ לכל מדינות העולם פרט לארה"ב משם באים רוב החולים, אך לא נעים להעליב את טראמפ. להטיל אות קין של רצח רבין והרס השלום על כל חובשי הכיפות ומתנגדי אוסלו במקום להודות בכישלון המונומנטלי של הבאת אלפי מחבלים לתוך המדינה ובראשם את רב המרצחים ערפאת שביצעו רצח עם של אלף חפים מפשע כ-"מחיר השלום".
מה עניין שמיטה אצל הר סיני? אבל למדנו ממיטב האנטישמים שהטילו על עמנו את אות קין של רצח ישו, את הפצת המגיפות, את רצח הילדים, את הכישלונות של המשטר, העוני והרס הכלכלה, ובכך הצדיקו את כל המחדלים והבעיות בספרד, ברוסיה, בגרמניה, בפולין, בעירק, בתימן, במצרים. לא מחפשים את שורשי הבעיה, נוטים לפתרונות היותר קלים - יש בוגד בצבא הצרפתי? זה לא יכול להיות אסטרהאזי כי הוא נוצרי ואציל, זה חייב להיות דרייפוס, שהוא יהודי וחשוד בגרמניות כי הוא מאלזס. ואם המימצאים מוכיחים את ההפך, מזייפים את התעודות.
משכתבים את ההיסטוריה לאחרונה, הבת של סופר נערץ כתבה ספר בו היא מתארת מסכת התעללות של אביה. מה המסקנה שמסיקים רבים בקרבנו - שצריך לזרוק את כל הספרים שלו מחוץ לבית! או שזה לא יכול להיות כי אותו סופר לא גילה אלימות ביחסיו עם סופר אחר. כאילו שזה רלוונטי... מה הקשר? למה הסופר שלא ספג זוג סטירות מהאב המתעלל סבור שבשל כך האב לא יכול היה להתעלל בבתו? איך פתאום יצירת מופת כ"סיפור על אהבה וחושך" הופך במחי יד למוקצה רק בגלל שהאב התעלל בבתו? מה הקשר? אתה יכול להיות סופר דגול גם אם אתה אנטישמי או מתעלל.
ויש לנו אינספור מקרים בתרבות העולמית על גדולי הסופרים, המלחינים והציירים שהיו מנווולים גדולים אבל בכל זאת יצרו יצירות מופת. וגנר היה אנטישמי אז האם בשל כך טריסטן ואיזולדה לא אופרה עילאית? הסופר האהוב עלי ביותר אמיל זולא בגד באשתו וניהל חיים כפולים עם הכובסת שעשתה לו שני ילדים, אז בשל כך הרומן "הכסף" כבר לא הרומן האתי האולטימטיבי? מה עניין שמיטה אצל הר סיני? אתה יכול להוקיע את האנטישמיות של וגנר, את הבגידה של זולא ואת ההתעללות של הסופר, אך תעשה זאת כשאתה דן בגזענות, בנאמנות ובהתעללות.
או אלה שמשכתבים את ההיסטוריה ומשמידים פסלים של נשיאי ארה"ב בגלל שהם החזיקו בעבדים. האם חשבתם גם לשכתב את התנ"ך ולמחוק כל איזכור לשרה כי הייתה לה שפחה בשם הגר? מה זה קשור? אתם יכולים לטעון שזה לא ראוי להחזיק בעבדים, אם כי באותם זמנים זה היה הכלל, אבל האם בשל כך ושינגטון לא ראוי להוקרה על כי שיחרר את ארצות הברית מהשעבוד הבריטי? ומה לגבי כל הפוליטיקאים במאה התשע עשרה שהיו דמוקרטים אבל לא נתנו זכות בחירה לנשים? ומה יקרה אם בעוד יובל כשכולם יהיו טבעונים יוקיעו את הקרניבוריות שלנו?
במשך עשור לימדתי במיטב האוניברסיטאות דילמות אתיות באמצעות מחזות, סרטים וספרים, כולם היו בני, אויב העם, הסוחר מונציה, קרנפים, ביקור הגברת הזקנה, ז'אן דה פלורט, גטסבי הגדול, ארין ברוקוביץ', אלה חיים נפלאים ו.. המקור. גיבור הסרט הוא ג'פרי וויגנד שמגלה לראשונה לעולם מידע אישי, כי הוא עבד כסמנכ"ל פיתוח באחת מחברות הטבק הגדולות, שהן מכניסות חומרים ממכרים לסיגריות. ואיך סותרים את טיעוניו הנכונים? על-ידי הכפשת שמו בזה שהתעמר בבתו, שלא שילם פעם איזה קנס. לעשות לו דיסקרדיטציה ולהטיל ספק באמינותו.
אבל מה זה רלוונטי? גם אם היו מוכיחים שהוא גנב מהחברה, מה שהוא לא עשה, האם זה פוגם כהוא זה באמינות הגילויים שלו על החומרים הממכרים? הרי המידע שהוא חשף הציל את חייהם של מיליונים שבגלל גילויו הפסיקו לעשן ולא חלו בסרטן נוראי. זה לא רלוונטי מה האישיות שלו - צריך לדון רק לגופו של עניין - האם המידע שהוא מסר נכון או לא? גם אם היה מתגלה שדיקנס רוצח סידרתי הוא היה עדיין נשאר גדול הסופרים החברתיים בבריטניה. ומה זה רלוונטי אם עד מדינה נוכל, אנס, מתעלל, שקרן - צריך רק לבדוק אם העדות שלו אמינה או לא.
למי להאמין? צריך לדון בכל מקרה לגופו של עניין. האיכויות הספרותיות על-פי סטנדרטים ספרותיים אבל לא על-פי טוהר המשפחה או טוהר הגזע. כי אחרת זה אולי יזכיר "תקופות אפלות בעבר" וכל סגן רמטכ"ל ימצא מקבילות בין זריקת ספרים של מתעלל לכאורה לבין שריפת ספרים רק בגלל שנכתבו על-ידי יהודים. אני התבטאתי בעניין הסופר או השחקנית לגופו של עניין, והוקעתי את צביעות אלה שמדברים גבוהה גבוהה על סבל האחר, בפלשתין, כלפי חיות, כשהם מעוללים סבל לבת שלהם או מסכנים את בריאותנו, כי CHARITY BEGINS AT HOME.
אבל יהיה מי שיטען, מניין לך שהבת של הסופר דוברת אמת, אולי היא בדתה את כל הסיפור מליבה בשביל לנקום באביה שהתנכר לה, עכשיו כשהוא מת ולא יכול להגן על שמו הטוב? והראיה שאמה ואחותה טוענות שהיא משקרת. מכיוון שנקלעתי, להבדיל, בדילמה דומה אך בתחום המקצועי והאתי, אני מבין את הבת ונוטה לחשוב שהיא דוברת אמת. הוקעתי חברה על גילויים לא אתיים הולכים וגדלים עד שהגיעו מים עד נפש, קמתי וניסיתי להתריע, אם כי עורך עיתון ידוע פחד לפרסם את גילויי השחיתות, מחשש לתביעת דיבה נוסח שיטת השקשוקה.
למי נוטים להאמין? לראש ממשלה כל יכול גם אם הוא משקר, מעליל, מתחמן, או לפוליטיקאי חסר ניסיון? לטייקון וחברת ענק עם קשרים לכל המי ומי, תקציבי פרסום ושלל עורכי דין או למנהל בכיר אבל אלמוני, שאיבד את רוב כספו בהונאת ענק של החברה המתעללת. בצוק העיתים, כתבתי תיזה לדוקטורט באוניברסיטה מובילה בצרפת וספר פורץ דרך בהוצאת ספרים אקדמית יוקרתית, עם תיאור מלא ומדויק של ארבעה אירועים תוך שינוי השמות בלבד, קיבלתי דוקטורט בהצטיינות, כתבתי עשרות ספרים והרציתי עשור על הבעיות הגנריות של אתיקה.
לכן זה די מובן לי שהבת העדיפה לחכות לעיתוי הנכון בשביל לתאר את הבעיה הגנרית, יותר מאשר את בעייתה הספציפית. אבל זה כביכול סותר את הרישא של דבריי - שצריך לזהות את המחלה הספציפית ולמצוא לה את התרופה הייחודית. בשביל הבת המוכה, כמו בשביל בעל מניות המיעוט העשוק, או השר המרומה, זה מאוחר מדי לפתור את בעייתו האישית, אבל אם יש לו או לה תחושת שליחות עליה להזהיר נשים מוכות אחרות, בעלי מניות מיעוט אחרים, שותפים פוטנציאליים לראש הממשלה המתעלל - אם לא בשבילו אזי בשביל עשוקים בעתיד.
מה שלא הורג אותך מחשל אותך. הדבר הטוב ביותר שקרה לי בחיים במישור המקצועי זאת החשיפה לשחיתות וההונאה שהייתי קורבן בה, כמו רבים אחרים. הרגשתי תחושה של רנסנס, נגמלתי מפחד קהל, ניתקתי קשרים עם המכרים הלא אתיים, הפכתי את האתיקה והעזרה לקהילה ל-RAISON D’ETRE שלי, כשלא קיבלתי אגורה מעשרת הספרים שיצאו במיטב הוצאות הספרים ומכל הספרים שהוצאתי מאז כספרים דיגיטליים חינם. ומאתיקה לפרטיים עברתי לאתיקה במדינות, לפתרונות הקפיטליזם, לצדק חברתי ועד לרפובליקה השנייה של ישראל.
אבחנתי את המחלה, פיתחתי נוגדנים אחרי שנפגעתי ממנה, ואני יכול להציע פתרונות ספציפים למחלה. אני מסוגל לזהות נוכל ומתחזה למרחקים, ממליץ לכל אחד ברגע שהוא נחשף לנוכלות, אלימות, שקר והונאה לנתק מגע, לא לעשות עסקים עם תחמנים גם אם הם מבטיחים לך את השמיים או ראשות ממשלה חלופית, לא לקבל ערבויות של עבריינים מורשעים, לא לסלוח לבעל שהיכה אותך פעם אחת או לאישה שבגדה בך פעם אחת ולהפך, כי רק מי שנכווה ברותחין יכול למצוא את המטבע בחושך הרחק מהפנס ויש לו האומץ לעשות חוקן לסולטן כדי שזה יעזור!
