לפני כשבועיים וחצי התנדפה תנועה בשם 'הישראלים'. היא הופיעה בקול ענות, מטרתה לכבוש את היישוב בתנופתה, לעצב אותו באופן תל אביבי, ונפלה על חרבה עם אותו קול ענות. זה לא אנחנו! - זעק חולדאי כשהסתער בשם הישראלים על הבוחרים והבחירות...
חולדאי נכנס לזירה כדי לתת ביטוי להמונים, אלף או אלפי מונים, שמהם נגנבה המדינה כבר ב-1977. כולם יודעים ממי היא נגנבה כי חולדאי הכריז: זה לא אנחנו! אבל איש אינו יודע מי גנב אותה. אומר זאת: היהודים, כמובן, כמו שהם גנבו את שושן הבירה. כלומר, 'זה אנחנו' מול 'היהודים'. זו גם דעתו של הנשיא פרס כל פעם שהוא מפסיד בבחירות... בטלוויזיה מקרינים כל שבוע סטירה ומראים כיצד 'היהודים באים' וגונבים את המדינה, כל יום קטע, כל יום ביס, ללא לאות. איך הם עושים זאת ולמה להם?
כשהציונות החילונית, ההרצליינית, החלה את דרכה החלוצית, ראשיה המשכילים קרצו ליהודים וליהדות. בן-גוריון (גרין) חיזר במרץ אחרי ראשי היהדות וביקש מהם לשתף פעולה במפעל הציוני. בחוץ היו, כידוע, הרבה אויבים לכאורה משותפים. הציונות לא הומצאה במאה ה-19. 'אם אשכחך ירושלים' ו'על נהרות בבל' ביטאו את רחשי הלב של העם היהודי מאז ומתמיד. את זה לא רק אדם אומר בשם המשפחה שלו. החילוניות המבורדקת, שהיא תערובת של מהפכנות, אנרכיזם, אוניברסליזם בולשביזם ושמץ השכלה - הרתיעה, ועדין מרתיעה גם היום, המוני יהודים ברחבי הארץ. יהודים בעולם, בעיקר באמריקה, הרחיקו לעבר זרם ליברלי, נוצרי במהותו, מפייס לכאורה ומזייף בניחומיו.
כדי להבין טוב יותר את המתרחש היום בארץ ראוי לתאר את האבולוציה הביולוגית בהנהגת 'מפלגת העבודה', תמצית ותרכיז ההתיישבות העובדת שבנתה את המדינה היהודית להכעיסה. מנהיגיה בעבר היו ברל, בן-גוריון, טבנקין, בן צבי, אשכול, גולדה, דיין, גלילי ורבין. מנהיגתה כיום, מרב מיכאלי, טוענת שהיא ממשיכת דרכם. ספק אם מס' 7 ברשימתה לכנסת מכירה בזכותם של היהודים למדינה בא"י. לאן התגלגלנו? מה הקשר של 'חבורת העבודה' הזאת לעם היהודי שחי ובועט בסביבה? כשמרב מיכאלי, מנהיגה בלשון נקבה, מצהירה שהיא ממשיכת הדרך, היא מתכוונת אך ורק לרעיון הבולשביקי שעדין מפעפע באחד מעורקי המפלגה שנתק החילוניות טרם מוטט אותו. אסביר את מהות החילוניות הישראלית בהקשר היהודי: זו מלחמת עוז ומרץ במרקם יהדות שהוא דת ולאום. זה 'אנחנו', הישראלים.
מי נגד הישראלי? כדי להבין יותר טוב מה מתרחש בארץ אני מבקש להרחיק לרגע עדות, לתאר משפחה יהודית גאה ומכובדת באמריקה - משפחתו של ארתור הייז סולצברגר, מי שהיה מו"ל ה'ניו-יורק טיימס' הנחשב גם היום לעיתון מכובד בעיני יהודים. כותב מארק לוין בספרו 'סוכני בורות': "מו"ל הטיימס ... קבר בכוונה דיווחים על השואה עמוק בין דפי עיתונו, באפן חוזר ונשנה, או התעלם מהחדשות לחלוטין" (עמ' 150). האיש הזה היה אנטי-ציוני, ועיתונו אנטישמי. מדינה יהודית הייתה עבורו קוץ בתחת. מה, עוד עלולים להאשים את כל יהודי אמריקה המשגשגים בלאומיות כפולה ובגידה בגלל מדינה יהודית מסוכסכת בלב ליבו של הבית הערבי... דומני שזו גם תפיסת עולמה של הגברת מיכאלי, מנהיגת 'העבודה' היום, השואפת ל'נרמל' את המדינה, לפי מתווה הפוליטיקלי קורקט מביתו של האיחוד האירופי, כדי שלא יפריע להתמזגות במרחב השמי הערבי. 'מדינת כל אזרחיה' עם הסכמי-חסות מרחביים תענה על כל מאווייה של מנהיגת השמאל ותומכיה החילונים-ליברלים-אוניברסליים. עם יהודי? אם הוא באמת מתעקש - שיצטופף בכמה בתי כנסת בשמורת הטבע ליד פתח-תקוה...
כותב מארק לוין: "להשקפותיו הפילוסופיות האישיות של סולצברגר כלפי היהדות הייתה השפעה גדולה על אדישותו המנותקת לסבלם של יהודי אירופה. 'במקרה של ...סולצברגר'. כותבת לף, 'החששות בדבר יחס מיוחד ליהודים או נאמנות כפולה לא היו שיקול מעשי בלבד. הם שיקפו גם אמונה ...שגרמה לסולצברגר להתנגד לשינוי תפיסת עולמו לנוכח הנסיבות המשתנות. הוא חש שזהותו היהודית הייתה דתית בלבד, לא גזעית או אתנית, ולפיכך גם לא כרוכה במחויבות מיוחדת לעזור לאחיו היהודים. עם התגברות האנטישמיות בגרמניה, ובמידה פחותה באמריקה, הוא טען בתוקף, אולי ביותר מדי תוקף, שהיהודים הם בדיוק ככל אזרח אחר. אין לרדוף אותם משום שהם יהודים, אבל גם אין להציל אותם רק משום שהם יהודים. למעשה, סולצברגר האמין שיהודים אמריקנים שעזרו ליהודים אחרים משום שהיו יהודים הסתכנו בערעור מעמדם כאמריקנים' (עמ' 151)".
בהמשך מוסיף לוין: "... אין כל רושם שחלה נסיגה של ממש ברגשי הסלידה הרווחים בטיימס, במערכות חדשות רבות ובקרב עיתונאים ופרשנים רבים מאז המלחמה. למעשה, מאז שהישראלים ניצחו במלחמת ששת הימים ב-67, והראו שהם מסוגלים להילחם בהצלחה למען הישרדותם ושהם אף יעשו זאת, ישראל הפכה ליעד המתקפה הקבוע של התקשורת" (עמ' 155). במשך מביא לוין את דבריו של כתב האסושייטד פרס לשעבר מתי פרידמן שכתב, '...סלידה מישראל הפכה לעמדה שהיא בין דעה קדומה נפוצה לבין דרישת קבלה... לאמונה שבמידת מה היהודים בישראל הם סמל לתחלואי העולם, ובמיוחד אלה הקשורים בלאומיות, צבאיות, קולוניאליות וגזענות - רעיון שהופך במהרה לאחד הרכיבים העיקריים ברוח הזמן ה'פרוגרסיבית' במערב, המתפשטת מהשמאל האירופי לקריות האקדמיה באמריקה ולהוגי הדעות האמריקנים, כולל עיתונאים' (עמ' 157). ...'זה לא אנחנו'! זעק מנהיג 'הישראלים' מעל הפודיום והתאדה.
מי נגד היהודי? אני מבקש לצטט קטע מרשימתו של האלוף מיל' גרשון הכהן 'דעיכת כוח ההנהגה של המשאל הישראלי' שהתפרסמה בליברל: "לא תפנית חילונית חוללה את המעשה הציוני של מפלגות הפועלים אלא תפנית בהבנת חובתו המעשית של היהודי למאמץ לגאולת עם ישראל. התכחשות השמאל לחיבור מחודש זה למורשת היהדות היא הסיבה העיקרית לאובדן דרכו להנהגה הלאומית". בהמשך כותב האלוף: "יונתן שם אור במאמרו 'חמורים מחפשים משיח' (ליברל ינואר) הציע אבחון לטעויות העבר ושגיאות העתיד של השמאל הישראלי. 'הציונות נוסדה בידי אנשים חילוניים', קבע. מכאן המליץ על התיקון: 'מי שרוצה להוביל את השמאל, מוכרח לצאת גם נגד הדת, גם נגד הדתיים'. הימין הישראלי תלוי לטענתו בדתיים ובאמונתם ש'הארץ שייכת ליהודים כי ככה כתוב בתורה'. אלא שהיה זה לא אחר מדוד בן-גוריון שהצהיר בהופעתו בפני וועדת פיל הבריטית בינואר 1937: 'התנ"ך הוא המנדט שלנו... זכותנו ההיסטורית קיימת מראשית היות העם היהודי והצהרת בלפור והמנדט הבריטי באו לשם הכרת הזכות הזאת ואישורה'".
הנחישות שמפגין השמאל המודרני - כוונתה לפורר את המרקם היהודי המאחד את עם ישראל גם לאחר 3500 שנה של היסטוריה מייסרת ומייאשת. הם שואפים לצקת מירקם בולשביקי (הקולקטיב) שבו כולם עובדי האינטרנציונל ועליהם שכבת אליטה נאורה בעליל מובילה במתכונת פקידי הממשל באיחוד האירופי.
הסופר משה סמילנסקי הכריז: 'אם חקלאות כאן - מולדת כאן'. עבודת האדמה הפכה מריטואל מהפכני לקודש-קודשים של דת המדינה שבדרך. הכוהן הראשי היה א.ד. גורדון. אלא שאת אלמנט הלאומיות במרקם היהודי טרם החלו לפורר. בן-גוריון החליט לפלרטט עם הלאומיות היהודית ולגייסה לצורך פיתוח מפעלו הציוני - ההתיישבות העובדת. הרב קוק שאופקיו היו רחבים בהרבה יותר - לא ראה בכך חסרון. הוא לא ראה בחלוץ (היהודי) 'אידיוט שימושי' (ביטוי ציני שנוסח על-ידי הבולשביק הרצחני לנין) אלא מי שנרתם, מבלי שייתן לכך את דעתו הפזורה, לרעיון הגאולה שהיה גדול מכל - כי היה רעיון יהודי שהחל להתממש. 'כיבוש הארץ' (התנחלות), גם באופן שבוצע על-ידי חלוצים שהם מהפכניים אתאיסטים שחלמו על מדינה ככל המדינות (מהסוג של אלבניה) - היה תהליך שהכיל את שני האלמנטים שבהם הגדיר העולם את היהודים כיוצאי דופן (ראה המן הצורר): דתי ולאומי.
החילוניות הישראלית בעיני היא שאיפה נטו לחיים ללא שותפות גורל, ללא זהות קהילתית, מלבד - מנוע החיים הביולוגיים מלופף בסולנואידים של חוסר-משמעות קולקטיבי. נאורות מנוערת.
