הרעיון להקמת רכבל שיוליך מטיילים-מבקרים לראש הר מצדה הועלה עוד במחצית שנות ה-50. בשנת 1963 הציעה הנהלת "אגד" להקים רכבל לפסגת המצדה מצדו המזרחי. ההצעה נדחתה על-ידי משרד התיירות וגורמים אחרים, שכן אז מקור משיכת מבקרים להר המצדה היה חווית הטיפוס לפסגת ההר ב"שביל הנחש". לאורך שנים הייתה התנגדות חזקה מצד אישים וגופים להקמת רכבל למצדה. המתנגדים טענו כי מצדה היא "שמורה היסטורית" וכי הקמת רכבל על כבליו, עמודיו ותחנותיו תפגע במראהו הטבעי של ההר ו"תכער יופיו ונופיו".

הר מצדה - תעודת זהות

ואם ברכבל להר מצדה עסקינן כמה פרטים ונתונים על הר מצדה: הר מצדה הוא צוק מבודד הממוקם בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, גובהו כ-63 מטרים מעל פני הים, וכ-450 מטרים מעל גובה ים המלח הסמוך לו. מההר נשקף נוף פראי ופלאי על מרחבי מדבר יהודה וים המלח. להר מצדה עבר היסטורי רב עלילות. כאן בנה הורדוס מתחם ארמונות פאר, בתי מרחץ, מחסנים, בורות מים וחומת סוגרים ששימשו לו כמקום נופש וכמבצר הגנה מפני אויביו מבית ומבחוץ. בתקופת המרד הגדול של היהודים כנגד הרומאים בשנת 66 לספירה, התבצרו במקום מורדים שכונו בשם הסיקריים ובראשם מנהיגם אלעזר בן יאיר. המורדים התגוררו בחדרי חומת הסוגרים ובכמה מארמונות הורדוס. הם בנו בית כנסת ומקוואות וניהלו חיי קהילה. הרומאים הקיפו את המצדה והטילו מצור על המורדים. לפי ההיסטוריון והמצביא היהודי יוסף בן מתתיהו, כשהבינו המורדים כי אין להם סיכוי נגד הרומאים העדיפו לשים קץ לחייהם על-מנת שלא ליפול בשבי הרומאים. ספור מצדה הפך לסמל ומיתוס עברי-ציוני של גבורה ושאיפה לחופש. ככזה בשנות ה-40-20 טרום הקמת המדינה ובעשוריה הראשונים של המדינה היה הר מצדה ופסגתו, יעד ביקור חשוב ופופולרי בטיולי ומסעות הפלמ"ח, תנועות הנוער, ותלמידי בתי ספר. באותן שנים טרום הפעלת הרכבל, הדרך הכמעט יחידה לעליה לראש המצדה הייתה ב"שביל הנחש", הממוקם בצדו המזרחי של ההר. העלייה לראש ההר באותן שנים הייתה נחלתם הכמעט בלעדית של אנשים צעירים הרפתקנים או מטיבי לכת. בשל מסלול ההליכה והטיפוס הקשה ב"שביל הנחש", שהיה התלול והמתפתל ומכאן שמו כידוע "שביל הנחש".

משלחת מחקר וחפירות בראשות יגאל ידין

באוקטובר 1963 החלו בהר מצדה חפירות ארכיאולוגית ועבודות שיחזור ושיקום על-ידי משלחת גדולה בראשותו של פרופ' יגאל ידין העבודות התנהלו באינטנסיביות ברציפות במשך חודשים רבים. נטלו בהם חלק מאות מתנדבים מהארץ ומרחבי תבל. למרגלות ההר הוקם מחנה שכלל אוהלים, צריף עץ גדול, מטבח וחדר אוכל. בסיוע צה"ל הותקנה קרונית כבלים חשמלית באמצעותה הוסע ציוד לעבודות החפירות והשיקום בראש ההר. במהלך עבודות החפירה התגלו ונחשפו ממצאים רבים וחשובים בעלי ערך היסטורי רב. בין השרידים הארכיאולוגיים הקיימים בשטח אתר מצדה ניתן לראות את ארמונות הפאר של הורדוס, בורות המים, חומות הסוגרים שרידי המצור הרומי ועוד.

מועצת תמר מחליטה לפעול להקמת רכבל במצדה

עם תום החפירות הארכיאולוגיות במצדה של יגאל ידין ב-1965, וחשיפת שרידי מבצר הורדוס, נפתח אתר מצדה ב-1965 למבקרים לאחר שהיה סגור במשך למעלה משנה בשל העבודות. שוב הועלה הרעיון להפעיל רכבל שיוליך לראש ההר. בינואר 1965 החליטה מועצת תמר (לימים מ.א תמר) שאתר מצדה נמצא בתחום שיפוטה המוניציפלי, לפעול להקמת רכבת כבלים (רכבל) באתר הר מצדה. מעיון בארכיונים ישנים אני למד, כי מועצת תמר הייתה בין הדוחפים והלוחצים העיקריים להקמת הרכבל. במועצת תמר טענו כי בעקבות הממצאים ההיסטוריים שנחשפו והתגלו בחפירות הר מצדה הוא מהווה פוטנציאל תיירותי גדול ועשוי למשוך אליו תיירים רבים מהארץ ומהעולם. אנשי המועצה טענו כי הרכבל יאפשר למבקרים במצדה ובעיקר לקשישים ותיירים להגיע לפסגת מצדה בלי לעלות ברגל ב"שביל הנחש" הדורש מאמץ וכושר הליכה וכי הדבר עשוי להגביר את התיירות באזור, שכן תיירים וגם מטיילים ישראלים שיבואו בהמוניהם למצדה יבקרו כבדרך אגב גם באתרים סביבו באזור ים המלח ועוד. למטיילים יוצעו מסלולים יומיים מודרכים שיכללו את מצדה, סדום, ים המלח ואתרים נוספים באזור.

ועדה ציבורית מחליטה על הקמת הרכבל

באוקטובר 1966 החליטה ועדה בהשתתפות נציגי משרדי התיירות והתחבורה, רשות הגנים וגופים נוספים, להקים רכבל שיוביל מהצד המזרחי של מצדה אל רחבה בצד המערבי, ממנה יעלו המבקרים לראש ההר בשביל הסוללה. הוועדה בדקה שורה של הצעות להנגיש את ההגעה לראש מצדה לכלל הציבור ולא רק למיטיבי לכת. בין השאר, בחנה הוועדה הצעה לסלילת כביש לראש ההר מצדו המזרחי וכביש מערד שיוביל לראש ההר מצדו המערבי. ההצעות נבדקו מבחינת ההשפעה על הנוף ומבחינת ההוצאה הכספית. נערכה בדיקה טופוגרפית. הוברר כי בשל ההבדלים הקיצוניים של התוואי, סלילת כביש לראש ההר מהצד המזרחי תדרוש עבודות בהקיף רב ועלותה תהיה גבוהה מאד. הוועדה הגיעה למסקנה כי רחפת על עמודים תהיה זולה יחסית ותאפשר גישה מהירה מעל "שביל הנחש". ב-1966 הוציאה רשות הגנים הלאומיים מכרז להקמת רכבל במצדה אולם לא היו קופצים נלהבים להקמתו. היו גם התנגדויות ומחאות ציבוריות להקמת הרכבל מצד פעילי שימור טבע שטענו כי הרכבל יפגע בנוף ההר. גם מלחמת ששת הימים עיכבה את הקמת הרכבל וניתנה עדיפות להקמת רכבל בחרמון.

יגאל ידין קובל על הסחבת בהקמת הרכבל

ב-1967 סיעת המפד"ל הודיעה כי תנקוט צעדים דחופים לביטול המכרז מאחר שהוא כולל סעיף שעל הרכבל לעבוד כל ימות השנה, כולל בשבתות ובמועדי ישראל דבר המנוגד להסכם הקואליציוני המבוסס כידוע על סטטוס-קוו בשמירת השבת. שר הדתות דאז, זרח ורהפטיג, איש המפד"ל אמר כי הפעלת הרכבל במצדה בשבתות ובמועדים תהיה "חילול זכרם של גיבורי מצדה". ב-פברואר 1968 קבל יגאל ידין בראיון לעיתון "דבר" על הסחבת בהקמת הרכבל. בין השאר אמר בראיון: "כל מה שעשינו במצדה אינו מנוצל. מה שחסר למצדה כדי להחיות את האתר ואת כל הסביבה השוממה שם היא מעלית. אך לא מצאנו הבנה בעניין זה במשרדים הממשלתיים הנוגעים בדבר".

הקמת הרכבל

ב-1969 הוצא מכרז בינלאומי להקמת פרויקט הרכבל במצדה בו זכתה חברה שוויצרית בשם ברנדל. באתר רשות הטבע והגנים יודעים לספר כי עבודות הבנייה החלו בפברואר 1970 והסתיימו לאחר שנה, ב-11.2.1971. על הבנייה הופקדה כאמור חברת ברנדל השוויצרית. עלות הקמת הרכבל הייתה למעלה ממיליון לירות. הרכבל נפתח ב-11 בפברואר 1971. אורך הרכבל בעת פתיחתו היה 840 מטר, כאשר הנקודה הנמוכה ביותר הייתה בגובה 250 מטר מתחת לפני הים והגבוהה ביותר 18 מטר מעל פני הים. הנסיעה ארכה שלוש וחצי דקות ועלות הנסיעה אז בתחילת שנות ה-70 הייתה בסביבות 4 לירות למבוגר ו-3 לירות לילד (הנתונים על-פי אתר רשות שמורות הטבע). בשנים 1998-1997 עבר הרכבל שיפוץ נרחב - הקרונות הוחלפו, מיקום התחנה העליונה הוזז ונבנה גשר תלוי המאפשר גם למוגבלים בהליכה להגיע לפסגה ללא טיפוס במדרגות. כיום הפרש הגבהים בין התחנה התחתונה לעליונה הוא כ-290 מטרים. התחנה התחתונה ממוקמת בגובה של 257 מטרים מתחת לגובה פני הים והעליונה שוכנת בגובה של 33 מטרים מעל לפני הים. אורך הכבלים 900 מטר, ומשך הנסיעה הוא כשלוש דקות. בשנת 2001 הכריז ארגון אונסקו על מצדה כאתר מורשת עולמית. מדי שנה פוקדים את האתר עשרות אלפי מבקרים והוא נחשב לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בישראל.