אז אחרי שקראנו את המייל, שפשפנו את העיניים, הסדרנו את הנשימה, לפתע האותיות הסתדרו בשורה והמסר היה אחיד: חוזרים להופיע. הופעה אמיתית, האולם אמיתי, מול קהל אמיתי ומוחשי, בלתי וירטואלי בעליל.
התזמורת הקאמרי הישראלית היא הסנונית הקלאסית הראשונה של החזרה לשגרת האקוסטיקה והצלילים. ביום רביעי הקרוב (אם ירצה השם, מתגנבת לה התוספת בלי להתכוון...) מוזאון ת"א יפתח את שעריו, וזוגות זוגות, קפסולות קפסולות יצעדו לתוכו כשמסיכות על פניהם, תו ירוק בידיהם, ויעבור אותם אז רטט של..."דיברטימנטו". של מה?
שש עשרה מלאו לנער, נקרא לו מוצרט, כשיצר את שלושת הפרקים המבדרים הללו. הוא נהג לנסוע עם הוריו לביקורים בבירות אירופה, ושם הפליא את אוזני השומעים. פירוש המונח "דיברטימנטו", מגלה לנו התוכנייה, הוא שעשוע, הסחה, ביזור. אחרי השנה החולפת אנחנו משתוקקים להסחת דעת מוזיקאלית מהכובד ומהתלאות, ומי כמו מוצרט הצעיר יספק לנו אותה:
בפרק הראשון בטרילוגיה אנחנו מתוודעים באיטיות לעננת איום מרחפת, כזאת שבליל של סולמות מתערבב בה. ואז מגיע הפרק השני בדמותו של "אלגרו די מולטו" שפירושו שמחה רבה. העננים מתפזרים קמעה, והם מרימים להנחתה היישר לפרק השלישי, שכל כולו מחול אוסטרי שמרכיב קולאז' של חווייה משובבת נפש.
לצידו של הענק הנצחי נמצא גם את פאול בן-חיים ואיגור סטרווינסקי. יצירתו של בן-חיים קרויה "מוזיקה לכלי קשת", שנכתבה בשנת 1956 בהשראת מוזיקת ליווי שהלחין להצגה "מדיאה" בהבימה. סוויטה בת חמישה פרקים, שהקו המלודי שורה בה, והנוסטלגיה נוכחת בכל תו ותו בצליליה, מעין צל הנלווה לביוגרפיה המרתקת של יוצרה, ולתחנות הנדידה של חייו.
"אפולו מנהיג המוזות" של סטרווינסקי יחתום את הערב. בשנת 1928 היא נחשפה לעולם, באיפיון מופתי של רב-תחומיות. האל היווני כאמור עומד בבסיסה, כשלאחר לידתו הוא חווה את חינוכו משלוש מוזות: קליופה (מוזת השירה), פוליהימניה (מוזת הפנטומימה) וטרפסיכורה (מוזת המחול ). ביצירתו המפעימה של סטרווינסקי תוכלו לזהות מוטיבים של ניאו-קלאסיות, רומנטיקה, בארוק וג'אז. המגוון המונומנטלי שייפרש לפניכם יתובל, איך לא, בהומור, אפרופו שם הקונצרט. הקומפוזיציה המורכבת הזאת תינתן בשרביטו של המנצח אילן וולקוב, וכל מה שנותר לכם הוא להותיר את העגמומיות הוויראלית מאחור, להתרווח בכסאות, ולחזור ולהסניף את המילה "תרבות" שנדמה שקצת נשתכחה לה בלקסיקון.
יום רביעי 3.3.2021 מוזאון ת"א.
