בילדותי גדלתי במשפחה, שהאח הבכור היה ילד מוגבל, תסמונת דאון. הסביבה קראה לו "מפגר". במותו (2005) כתבתי את ההספד "תחת השטיח של אלוהים", שהפך למסמך חברתי. בהיותי כותב ספרי לימוד ותוכניות לימודים במשרד החינוך, כתבתי את החוברת למחנכים "כמו כולם אבל אחרת" (1999). כיום אני חבר מערכת אנתולוגיה "מוסיפים על האור", יצירות ילדים מוגבלים, נכים ולקויי למידה, ביוזמתה של אסתר דגן קניאל. הרצל חקק משמש בוועדת הערעורים של האנתולוגיה, שתראה אור השנה. כתבתי שיר על עולם שבו יש ילדים לקויים אך גם ליקוי לבנה. [תחת השטיח של אלוהים]

כשהלבנה בשמים לקתה/בלפור חקק

כְּשֶׁהַלְּבָנָה בַּשָּׁמַיִם לָקְתָה הָיְתָה בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן מַגֵּפָה. הָעֲנָנִים הִשְׁחִירוּ בְּבַת אַחַת הַשֶּׁמֶשׁ הִתְעַלְּתָה לְמוֹרָה מַחֲלִיפָה. כָּל הַמַּלְאָכִים הַלְּקוּיִים בָּרְקִיעִים נִכְנְסוּ לְכוֹנְנוּת מַרְפֵּא. הַשְּׂרָפִים שֶׁעוֹמְדִים מִמַּעַל הִתְפַּלְּלוּ עֲבוּרָם בְּכָל פֶּה. מַה נִּפְלָא הַמַּחֲזֶה: מַלְאָכִים עֲרֵבִים זֶה לְזֶה. יְלָדִים לְקוּיִים בָּעוֹלָם הִתְפַּלְּלוּ קִדּוּשׁ הַלְּבָנָה בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת בַּסִּדּוּר, בִּתְאוּרָה כָּזֹאת עַרְפִלִּית אֶפְשָׁר אָז לִקְרֹא בָּרוּר. בַּחֲשֵׁכָה הַזֹּאת, עַד שֶׁתָּבוֹא רְגִיעָה יֵרְדוּ מַלְאָכִים צוֹלְעִים וּשְׁבוּרִים יִתְּנוּ שֶׁפַע שֶׁל הַשְׁרָאָה. אוּכַל אָז בְּעוֹלָם שֶׁהַלְּבָנָה בּוֹ שְׁבוּרָה לְהַמְשִׁיךְ לִכְתֹּב שִׁירִים. זֶה רֶגַע שֶׁל תִּקּוּן עוֹלָם בְּדִמְעָה רֶגַע שֶׁל קָצִיר בְּרִנָּה: לִכְתֹּב שִׁירִים בְּלַּיְלָה שֶׁל לִקּוּי לְבָנָה.