"במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש"

השבתות בשבעת השבועות, שבין חג פסח לחג השבועות, מזכות אותנו בקריאת פרקי אבות והקריאה במסכת אבות ב' ו' מזכה אותנו במשפט שחובה לאמצו - "בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ", האיש שאני מצאתי הוא הרב אריק אשרמן. מי ייתן ורוחו תשרה על כל בית מקדש קטן בישראל. הרב אריק אשרמן עושה הכל להיות האיש, גם כשבפרק זמן לא קצר הוא היה נתון לתקיפה ברוטלית ואכזרית על-ידי חבורת מתנחלים על אדמות דיר ג'ריר. מתנחל אחד אף הרשה לעצמו לחצות את כל הגבולות והכה את הרב אריק אשרמן בכל חלקי גופו בְּאַלָּה וגרם לו חבלות בכל חלקי גופו. הרב אריק אשרמן פעל להיות איש במקום, שלא נמצאו אנשים, למנוע את העוול של גזל קרקעות וציוד חקלאי של פלשתינים, כשעל אדמות רועים פלשתינים הוקמו 30 חוות רועים, כשכל חוות רועים היא למעשה מאחז בלתי חוקי לפי חוקי מדינת ישראל. בתקופה מצערת זו פעל הרב אריק אשרמן להיות האיש. הוא האיש שאימץ את המדרש של "תנא דבי אליהו" המזהיר אותנו, שמי שמפעיל אלימות וגונב ממי שאינו יהודי, בסופו של הדבר מכה וגונב מיהודים. לא ניתן להבין מדוע כל האנשים מטעם הרשויות, שהיו חייבים להיות שם, הם לא היו. זאת כשתנועת "אמנה" מצהירה על-פי דברי המנכ"ל שלה, זאב חבר (זמביש), שהיא תקים עוד ועוד חוות רועים. נוצרה מציאות של אנרכיה ברשות המדינה. המתנחלים מרשים לעצמם לחרוש חלק מהאדמות הפלשתיניות המוסדרות על-ידי המדינה עצמה. חלקות רבות מאותן האדמות נחרשו על-ידי המתנחלים או שהם עולים עם עדריהם על אדמות פלשתיניות. גם כשהפלשתינים מציגים בפני נציגי החוק את ניירות הבעלות וקצין המת"ק הישראלי בודק את הניירות וקובע חד-משמעית, שאסור למתנחלים לרעות על אותן אדמות את עדריהם, המתנחלים מרשים לעצמם לא להתייחס להוראה ויוצאים לרעות את עדריהם על אותן האדמות. אני כואב ומוקיע את הרצח המתועב של אהביה סנדק. את רוצחי אהביה סנדק יש להעניש במלוא חומרת הדין אך ורק על-ידי רשויות החוק. אך אין כל רשות למתנחלים להגיע עם עדריהם לאדמות פלשתיניות. לא ייתכן שאפילו בשדות, שבהם הפלשתינים חרשו וזרעו תחת אבטחת הצבא והמשטרה, יעלו המתנחלים על אותן אדמות עם עדריהם ולמעשה הם נמצאים גונבים לאור היום. אני קורא בצער את מה שכתב בעיתון הארץ הרב אריק אשרמן - "מיותר לומר שלו המדינה הייתה נוקטת את הצעדים הדרושים לעצירת הגניבות, ומונעת ממתנחלי מאחז "מעלה אהביה" לבנות מחדש את המאחז, לא הייתי סופג את המכות שספגתי. יש הבדל תהומי בין הטיפול במאחזים היהודיים, שחלקם משמשים בסיס לאלימות וגניבות חקלאיות, ושבדרך כלל בונים אותם מחדש ביום שבו הם מפונים, לבין הטיפול בכפר חרבת חומסה הלא יהודי, שבו הצבא חזר יום לאחר יום להרוס כל דבר שנבנה מחדש" (אריק אשרמן, הארץ, 16.4.21) אסיים ברוח קריאתו של הרב אריק אשרמן. גם מי שאין בלבו מקום למי שאינם יהודים חייב להבין שבחברה משוסעת כשלנו, עתידנו תלוי ביכולתנו לנהל את המחלוקת בינינו ללא אלימות. מצערת העובדה, שהאלימות אותה מפגינים המתנחלים זוכה לגיבוי הרשויות, שכל תפקידן למנוע אלימות.