הגדר הלא טובה

מדינת ישראל בחרה לקשור את גורל פרנסתם של מאות אלפי פלשתינים עם גורלה. מידי בוקר מגיעים מאות אלפים צעירים ומבוגרים המבקשים לפרנס את בני ביתם בכבוד. רובם המכריע מגיע עם אישורי עבודה כחוק, עובר תהליך ארוך ומייגע עד הגעתו למעסיק האוסף אותו מאחד מנקודות האיסוף. המציאות הכתיבה מתן מקורות תעסוקה ועידוד להשתכרות בכבוד במקום התעסקות בטרור ובפשע. אלא שהמציאות מוכיחה אחרת. עשרות אלפי פלשתינים חוצים בכל יום, ללא מורא, ללא דאגה, בעזות מצח מוחלטת, את השטח מהרשות הפלשתינית ללב מדינת ישראל. המקומות ידועים, כמו שעות ההגעה, שעות חציית הגבול הדמיוני, שעות חזרתם לביתם בשטחי הרשות, הכל ידוע לצה"ל, למשטרה, ואין מי שמנסה אפילו למראית עין לעצור את מציאות שטחי ההפקר. המעברים מופקרים, שער לישראל בלי שום מינון וסינון, איש הישר בעיניו יעשה, והזרימה נמשכת כנחל איתן. הגדרות הפרוצים לא רק עבור בני אדם אלא גם עבור אוטובוסים ורכבי הובלה. המציאות המופקרת המתקיימת בקריצת עין של מדינת ישראל על כל אגפיה, מראש הממשלה דרך שר הביטחון, עבור לרמטכ"ל, השלטון המקומי, מערכת המשפט, וזרועות הביטחון היא חרפה ואות קין לכל השותפים שבשתיקה במציאות זו. אם מדינת ישראל מבקשת לאפשר זרימה אנושית חופשית ללא בידוק תתכבד ותבטל את המחסומים הרשמיים. אך אם מדינת ישראל מבקשת להמשיך בתפיסת הביטחון המגינה על גבולות המדינה ואזרחיה היא חייבת לא להפוך עצמה ללעג וקלס. מדינת ישראל חייבת לסגור מיד את כל הפרצות, להגביר סיורים, לעצור את הנחשול האדיר הנכנס בשטחי ההפקר למדינת ישראל, לקיים מעצרים ולהביא את המסתננים לדין. אסור לאפשר למציאות חמורה ומופקרת זו להימשך. מעבר לחוסר המשילות והמסר המופקר של גבולות פרוצים לכל דכפין עומדים אזרחי ישראל המביטים מחלונות ביתם יום יום בהפקרות שביציאת טולכרם וג'נין, שכם ורמאללה דרך חצרות בתיהם ובקרבת ביתם, ללא חוק, ללא דין וללא דיין, שטח הפקר. האזרחים הישראלים חשים מופקרים, חסרי ביטחון, חוששים לגורלם ולגורל בני משפחתם, חשים את אוזלת ידה של מדינת ישראל וזרועות הביטחון אל מול המציאות המעוותת. קבוצות אזרחים אשר חשים בחוסר ביטחון החליטו להקים פלוגות שמירה ואבטחה מקומיות כדי לאפשר חיים ללא תחושת פחד וחרדה. מנגד, אירועי הטרדה ואלימות רבים מתרחשים על-ידי המסתננים בהסכמה משטחי הרשות הפלשתינית ללא כל פיקוח וסינון, אשר שיאה היה מעשה האונס בנערה בת שש עשרה על-ידי מסתנן מהרשות הפלשתינית. יושב-ראש השלטון המקומי, בעל השפעה משמעותית על מקבלי ההחלטות במדינת ישראל חייב לשמוע את זעקת האזרחים החרדים ממציאות שטחי ההפקר הסמוכים לבתיהם. ולא אמרנו מילה על המסתננים המסוגלים להחדיר לשטחי ישראל אמל"ח ומתאבדים, לא אמרנו מילה על העברת אמל"ח מישראל למחבלים ברשות הפלשתינית, לא אמרנו מילה על הסכנות הביטחוניות ברמה הלאומית. הסיפור של שטח ההפקר הוא הרבה יותר גדול מההסתננות בהסכמה ובקריצה, זהו סיפור של חוסר משילות המתפשט ברחבי הארץ, מהגליל דרך הדרום ועד מזרח ירושלים. הגדר הפרוצה היא לא הגדר הטובה, היא הגדר המופקרת, השער לארץ ישראל בלי אישור, בלי מיון, בלי אבחנה, עם הרבה דאגה וחשש אשר כבר הוכיחו שיש להם על מה שיסמוכו. לממשלה החדשה אשר תוקם ישנם אתגרים רבים חשובים ודחופים, המשילות היא אחת מהן וחובה לטפל בה באופן היסודי והמהיר. אסור להמתין לאונס הבא, לרצח הבא, לשוד הבא, למחבל הבא.