הייתי ילד כבן ארבע בעת שמלחמת לבנון הראשונה פרצה. אז, לא ידעו עדיין שמדובר בראשונה כי יש אחריה עוד אחת. אז, עדיין לא ידעו מה זה אומר להתבוסס בבוץ הלבנוני לעוד שלושים שנה כמעט, עד הנסיגה או הבריחה, תלוי את מי שואלים, של צה"ל משם. אז גם לא ידעו איך היא תגמר. לא הכירו את המונח "עד ארבעים קילומטר" ולא הכירו את המונח "ותשקוט הארץ ארבעים שנה". סברה ושתילה ועוד מובילים את ראש הממשלה דאז מנחם בגין להתפטר מהממשלה, ואת שר הביטחון אריאל שרון ללכת הביתה. עשרים שנה לאחר מכן הוא חוזר כראש ממשלה, והופך להיות יקיר השלום והשמאל. מי אמר שההיסטוריה היא לא דבר מצחיק.
תמונה אחת אני כן זוכר היטב מאותם שנים, וזה את התמונה של חיילי צה"ל נכנסים למחנות הפליטים ולערים הערביות שבלבנון, ומתקבלים על-ידי התושבים בפרחים וצהלולים (אותו קולולו שאנחנו מכירים). מסתבר שהצבא הלבנוני-סורי לא אהב אותנו, אבל התושבים ברובם דווקא שמחו שמישהו יעשה קצת סדר אצלם וייתן להם את ההרגשה שכל אדם נורמלי רוצה להרגיש כשהוא גר בעיר או מדינה - שיש כאן מי ששולט. אירועי השבוע האחרון הביאו אותי להיזכר באותם ימים. אלימות במגזר הערבי היא לא המצאה של השנה האחרונה. האלימות במגזר הערבי הולכת וגואה, ואם התרגלנו לשמוע מילים כמו "רצח על-רקע חילול כבוד המשפחה" או "מלחמת חמולות", אז לא עוד.
מסתבר שלא צריך הרבה כדי להיפגע מכדור תועה. זה יכול להיות במסגרת חיסולים, וזה יכול להיות מסתם ירי של שמחה במגזר. ככה או ככה התוצאות לא נעימות, והמראות לא מתקבלים בציבור. כל זמן שהאלימות הופנתה כלפי היהודים, איכשהו הסתדרו עם זה במגזר הערבי. אבל עכשיו כשהאלימות מופנית לתוך עצמם וחפים מפשע נהרגים, ראשי המגזר כמו המגזר ברובו, מבינים שמה שאדם רוצה זה רק לשבת בנחת בביתו וברחוב שלו. ואם זה לא אז זה לא. הם מבינים שכלי נשק זמינים לכל דורש זה לא סמל לעוצמה וחוזקה, וש"בדם ורוח נפדה את פלשתין" הוא טוב בתור חלום, אבל כשהדם הוא של בני משפחתך אולי הגיע הזמן לחנך אחרת, ולמתן את הצעקות והקריאות.
המשטרה מצידה די העלימה עין ממה שקורה במגזר, ברוח אמירתו של שר הביטחון אריאל שרון במלחמת לבנון של "ערבים הורגים ערבים ומאשימים אותנו היהודים". כל זמן שזה לא פגע בשוטרים או בנו, זה די עבר בשלום. אבל המצב יצא מכלל שליטה. האלימות במגזר הערבי מופנית גם אל המגזר היהודי, ראו את מקרה התקיפה של הרב בעיר יפו, רבע שעה ממגדלי עזריאל על-ידי פורעים ערביים, ועל הטרור בנגב ובגליל כבר כתבתי מספיק ומפלגה אחת לפחות הציבה את זה בראש הקמפיין שלה. נראה מה יעשו עם זה. גם במשטרה מבינים שאי אפשר עוד.
הימים האחרונים מחזירים אותי לימים האלו של אז, שבהם המצב היה עד כדי כך בלתי נסבל שאפילו חיילי צה"ל התקבלו באורז ובפרחים. וכמו אז, גם היום. המצב במגזר הערבי הוא עד כדי כך בלתי נסבל שנראה לי שהתושבים הערביים מחכים למשטרה שם עם אורז ופרחים. לפחות ברעיון. נכון שבדרך יאיימו על שוטרים וישרפו תחנות משטרה, אבל היי, גם בלבנון לא ישבנו על סיר הבקלווה. זה רק עניין של החלטה ונחישות. אבל הגיע הזמן.
