דוח ההון האנושי של רשות החדשנות, שפורסם בשבוע שעבר, מציג תמונה מתעתעת: מצד אחד יש בו נתונים שמראים שמגזר ההיי-טק נפגע פחות ממגזרים אחרים - נתונים שכבר ידועים ועכשיו מקבלים גושפנקא, ושבעקבותיהם ההיי-טק סומן כמנוע שיאיץ את שיקום יתר המשק, שנפגע קשות בקורונה. אבל כאשר צוללים לתוך הנתונים, מגלים מהר מאוד שהשמחה מוקדמת ואולי אף לא במקומה. הדוח מציין במפורש כי על-אף שחל ב-2020 גידול (מינימלי) במספר העובדים בהיי-טק ושיעור המועסקים בו עלה ל-9.8% מהשכירים במשק (334 אלף איש), עדיין הענף נותר עם מחסור של 13 אלף עובדים.
אין ספק שזו החמצה מתסכלת, שכן כבר בתחילת המשבר, כאשר מספר מחוסרי העבודה במשק נשק למיליון, ניכרה ההזדמנות של מדינת ישראל לתת מענה פעם אחת ולתמיד לבעיית המחסור בכוח האדם בהיי-טק, שהיא בעיה אקוטית ומתמשכת. עם פרוץ משבר הקורונה דובר על כך שלרבים מאלה שפוטרו או הוצאו לחל"ת יש פוטנציאל להשתלב בענף - כאלה שעבדו בחברות היי-טק וגם כאלה שלא. דובר גם על כך שהכשרות מתאימות יכולות לתרום להעסקה בהיי-טק גם של עובדים שרחוקים מהתחום ואיבדו את מקום עבודתם. הממשלה הקצתה לכך תקציבים, גם אם באיחור משמעותי, ויצאו לדרך שורה של תוכניות, שכללו הטבות משמעותיות למובטלים ולנמצאים בחל"ת, כמו גם למעסיקים. אלא שרצון טוב, ואף פעולות, לחוד ומציאות לחוד.
מגיפת החל"ת יש להמשך קיומה של בעיית המחסור בכוח אדם גם אחרי שנת הקורונה סיבות שונות, שהמרכזית שבהם היא חלק מבעיה כוללת: הכסף שהמדינה ממשיכה לשלם למאות אלפי המפוטרים והנמצאים בחל"ת. בתקשורת מרבים לציין עובדה זו כאשר מדברים על מגזרים כמו תיירות, מזון וקמעונאות, אבל המצב בענף ההיי-טק חמור גם הוא. רבים מהנמצאים בחל"ת ולא חוזרים לשוק התעסוקה, בין אם הם רוצים לחזור לעבוד או לא, הם צעירים, והצעירים הם אחד המאגרים בעלי הפוטנציאל הגדול ביותר לעובדים חדשים עבור ענף ההיי-טק. גם כאלה שלמדו או לומדים את מקצועות ההיי-טק והמחשבים, ולפרנסתם עבדו עד לפני הקורונה בענפים כגון המסעדנות והתיירות.
מכל זה יוצא שההיצע שיש בתוכניות הממשלתיות שיצאו לפועל גדול על הביקוש. החל"תניקים לא ממהרים לחזור לעבודה, וגם אלה שכן רוצים ושמסיימים את מסלולי ההכשרה לא תמיד מוצאים מקום עבודה. כי בסופו של דבר, אי-אפשר ללמוד את המקצועות הנדרשים בשוק ההיי-טק במסלול של כמה חודשים וקשה מאוד למצוא את המעסיק שיקלוט לעבודה בוגרי מסלול שכזה. הדוגמה הבולטת היא לימודי הסייבר: אין חברה רצינית שתקלוט בוגר קורס סייבר שנמשך פחות משנה.
אלא שאצל רבים מאלה שיש להם את ההשכלה האקדמית ואת הידע, המוטיבציה לחזור לענף נמוכה, כי החל"ת המפנק נעים להם. נכון שזה רלוונטי לכל המקצועות, אבל בקטר של המשק, שאמור להוציא אותו מהמשבר, זה צריך להדאיג את הגורמים הרלוונטיים במיוחד.
החרדים, הערבים והנשים נותרו מאחור כאן יש להכניס את העובדה שמאגרי פוטנציאל אחרים לעובדים בהיי-טק ממשיכים להיות לא ממומשים, ובעיקר חרדים, ערבים ונשים. בדוח מצוין שחלה השנה סטגנציה במספר השכירים החרדים בהיי-טק, ירידה תלולה - של 20% - בשיעור הנשים מבין כלל המועסקים בענף מהמגזר הערבי וקיטון במספר הנשים שהקימו חברות טכנולוגיה.
הפתרון למציאות עגומה זו הוא לא רק בתקציבים ותלוי גם בתעשיה, במנהליה ובחינוך מתאים לשינוי הפרדיגמה שלפיה אוכלוסיות מסוימות לא מתאימות לעבוד בענף. קיימות אומנם יוזמות מבורכות מצד חברות שמפנות משאבים לפריפריה ולאוכלוסיות אלה, אבל זה עדיין מעט מדי ולפעמים גם מאוחר מדי.
השורה התחתונה: קצת יותר משנה לאחר פרוץ המשבר, שיצרה הזדמנויות חד-פעמיות לפתרון בעיות שורשיות בענף ההיי-טק, ובמרכזן המחסור בכוח אדם, חזרנו לאותה הנקודה שבה היינו ערב הקורונה הכלכלית - ועל כך יש רק להצטער.
