היום הוא יום שלישי השחור משחור. בנימין נתניהו ניסה לבצע הפיכה שלטונית. הוא יודע כי על-פי החוק אינו רשאי לבחור את אופיר אקוניס לשר המשפטים, אבל ניסה כוחו בכוח. נגד התחייבותו (בזה אין כל חדש); נגד החוק (גם זה לא מפתיע); ונגד בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ (ואפילו זה לא מתמיה).
הוא לא רק עובר על החוק אלא בפומבי, בפני האומה כולה, בריש גלי, ומעתה לא עומדת לו עוד חזקת החפות אלא חד-משמעית: הוא עבריין נטו. יעלה ויבוא ויעמוד על הברכה היועץ המשפטי ד"ר אביחי מנדלבליט, שפסל את ההצבעה בו-במקום;
ובוז לעלוב שבעלובים אופיר אקוניס, שהסכים להיות מועמד לתפקיד שר המשפטים ביודעו כי זה מנוגד לחוק ומנוגד להסכם הפריטטי. רק מפני שהוא עבד כנעני של ביבי מבחינה פוליטית. רק מפני שהוא קרנף. ממש אפס אפסיים. מועמד לדבר עבירה;
ועוד מילה אחת לנפתלי בנט ובני גנץ (שעמד עתה איתן במאבק) ולניצן הורוביץ ולאביגדור ליברמן, וליאיר לפיד ולמרב מיכאלי ולגדעון סער: כל דקה שאינכם מקימים עתה את הממשלה להגנת הדמוקרטיה ולהצלת חרות האזרח מפני העריצות של ביבי אתם כמי שעומדים על הדם; אתם כאדם אשר רואה את רעהו שותת דם ומתבונן בו במקום להצמיד למקום הפגיעה את חוסם העורקים שבידיו.
כבר ראינו אירועים כאלה. בתאונות דרכים. בתאונות עבודה. במלחמות ששת הימים ויום הכיפורים. מעולם לא אירע שחברינו עמדו מן הצד עד יגיע האמבולנס. הם הקדימו והושיטו עזרה. הם פרמו את החגורה או קרעו את חולצתם והפכו אותם לחוסם עורקים למניעת שפך הדם. אך רובכם עומדים עתה, ברגע זה, מן הצד.
