אלמלא המהומות, בנט ולפיד היו אמורים לסגור אתמול עם רע"ם. אבל האירוע בוטל. ואולי טוב שכך. הפגישה שבוטלה הייתה כמו אצבע בעין. לדמיין את לפיד ובנט רצים להחתים את רע"ם על חברות בקואליציה תחת אזעקות, בזמן שכוחות הביטחון עסוקים בניסיון להשתלט על מהומות שבסביבת רע"ם מצדיקים - זו כבר סתירה אחת יותר מדי לדעת הקהל.
אז מה עושים? דוחים את הפגישה? מחכים שיירגע? זה לא יעבוד. לא יהיה טיימינג יותר נוח, כי זאת המציאות הישראלית. אי-אפשר לברוח ממנה. אם פגישה של מו"מ קואליציוני מבטלים על-רקע התנגשויות אלימות בבירת ישראל, איך בדיוק ינוהל אירוע בסדר גודל כזה, או אף גדולים וחמורים ממנו, כשהקברניטים תלויים בתנועה האיסלאמית הדרומית?
אי אפשר להחביא את הסכסוך, כמו שאי אפשר לטאטא מתחת לשטיח את שאר סוגיות הליבה. שמן צף. ממשלה צריכה להיבנות על הסכמות יסוד, לא על החלטה "לא להחליט" או הסכמה "לא לטפל בסוגיות שבמחלוקת". קיבלנו ביממות האחרונות הוכחות צועקות לכך שהמציאות לא תסתפק באבקת קסם של "רצון טוב" ו"הבנה הדדית".
כי אין דבר כזה ממשלה בלי אידיאולוגיה. ומי שנכנס לממשלה באמירה ברורה שהוא "שם את האידיאולוגיה בצד", כמוהו כמי שמכר את כל עקרונותיו בשביל כיסא, ולא משנה כמה מילים יפות על "שיתוף פעולה" נשפוך על זה. אידיאולוגיה, תפיסת עולם, היא כלי העבודה של מנהיגים, היא המצפן שלהם, לא איזה משקולת מעיקה שצריך להסיר מהכתפיים כדי שאפשר יהיה להתקדם.
מול מציאות כל כך מורכבת שמצריכה הכרעות חותכות, ממשלה בלי אידיאולוגיה היא כמו אתר בנייה בלי תוכניות הנדסה. אבל בחיים הפוליטיים אין ואקום, ובמקום שבו האחד מבטיח "לשים בצד" את האידיאולוגיה שלו בשביל ההרמוניה הקבוצתית, האחרים ישתלטו, ייקחו בעלות, ויטו את הספינה לכיוונם.
אל המצב האבסורדי הזה נכנס בנט בעיניים פקוחות - והוא יודע את זה. הוא יודע שעם השותפים הנוכחיים הוא לא רק יצטרך "לדחות בכמה שנים" את יישום העקרונות האידיאולוגיים שלו, הוא גם לא יוכל לטפל בהתאם להשקפתו באתגרים ובבעיות שמציפה המציאות היומיומית. נכון, את עתיד יהודה ושומרון או את מעמד הרבנות אולי לא נקבע מחרתיים, אבל גם מהומה בהר-הבית או ירי רקטות או פיגוע טרור מצריכים טיפול - ויש מהם בשפע. וביחס לכל אחד מהתרחישים האלה, בנט נמצא במחלוקת קשה, יסודית ועמוקה עם מיכאלי ועם הורוביץ, עם עמר בר-לב ואפילו עם לפיד - למרות אווירת ה"סחבק". וזה עוד לפני שדיברנו על רע"ם. וזה גם עוד לפני שדיברנו על מלחמה או על מתקפת תביעות בהאג.
בנט ושקד, עזבו רגע את התגובות ברשתות, ואת טורי הזעם ואת ההפגנות. הסתכלו על המציאות. המציאות מנופפת מולכם בדגלי אזהרה אדומים. אין לנו פריבילגיה לחשוב ש"נגיד טוב יהיה טוב". המחנה הלאומי אומנם מאוכזב, אבל הוא עדיין מעריך אתכם מאד. זה לא מאוחר להתעשת. האי-נעימות שתיגרם אולי מהשמאל שכבר מכין את מסיבות הניצחון תהיה הרבה פחות נוראה מההשלכות של ממשלה נטולת דרך. וכן, יש לכם לאן לחזור. תתקבלו בברכה.
