חג מתן תורה, שאותו נחוג בשבוע הבא, לא יהיה הפעם עוד 'סתם חג'. לכאורה, שום דבר לא ישתנה. גם השנה יתקיימו מנהגי החג, נאכל גביניות, והמבקרים בבתי הכנסת יאזינו לתיעוד המקראי של מעמד הר סיני - האירוע הקוסמי-אנושי החשוב ביותר בדברי ימי עולם, שאמור להיות התאריך החשוב ביותר בתולדות העם היהודי.
אולם חג השבועות השנה יהיה בכל זאת שונה, לפחות תודעתית, מכל קודמיו ומן הבאים אחריו. מיקומו בשנת תשפ"א הוא חד-פעמי. שכן זוהי הפעם היחידה שעם ישראל מציין מלאות 3,333 שנה למתן תורה. ואין בנתון מרגש זה רק משום אמירה טכנית או ציון תאריך 'עגול'. חג מתן תורה מתכתב היטב עם המספר 3.
התורה עצמה מעידה בתחילת פרשת מתן תורה, ש"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי". והתורה שבעל פה מרחיבה בסמל שמהווה הספרה 3 ומספרת (שבת פ"ח) על דרשתו של חכם גלילי אחד (מתורגם לעברית): "ברוך הבורא שנתן תורה משולשת (תורה, נביאים, כתובים), לעם משולש (כהנים, לווים, ישראלים), על-ידי שלישי (משה שנולד שלישי אחרי אהרון ומרים), ביום השלישי (לאחר שלושת ימי הגבלה), בחודש השלישי (סיוון)".
כבר הזכרנו בטור זה בערב חג הפסח, שפסח תשפ"א הוא הפסח ה-3,333 שנה מאז יציאת מצרים. זכות היוצרים שמורה לבעל ספר 'סדר הדורות' (שראה אור ב-1769 למניינם), המתבסס על ספר מלכים א' ו'סדר עולם': ספר מלכים מציין ששלמה המלך החל בבניית המקדש בשנה ה-4 למלכותו, שראשיתה בשנה ה-480 ליציאת מצרים. על-פי 'סדר עולם' החלה מלכות שלמה בשנת 2,924 לבריאה. כדי לחזור אחורה מבניין שלמה ליציאת מצרים, יש לגרוע מ-2,924 את 480 השנים שחלפו מאז יציאת מצרים, ולהוסיף את 4 השנים שחלפו עד תחילת הבנייה, והנה לנו שנת יציאת מצרים - 2,448 (ב'תמ"ח) לבריאה. הואיל וה'תשפ"א היא 5,781 לבריאה, יש לגרוע משנה זו את 2,448 השנים שמאז הבריאה עד יציאת מצרים, והרי לך - 3,333 שנה.
אָרִיתְמֵטִיקָה בסיסית מוכיחה אפוא שיציאת מצרים אירעה לפני 3,333 שנה; ולענייננו - חג השבועות הראשון, כלומר מעמד הר סיני, החד-פעמי בתולדות האנושות, של התגלות האל לעמו שאך לפני 50 יום יצא ממצרים, התרחש בדיוק לפני 3,333 שנה. חד וחלק. בשבועות תשפ"א יש אפוא משמעות נוספת, ייחודית וחד-פעמית, למדרשו של החכם הגלילי ההוא. הכל ברור? לא בדיוק. אף שיש לנו מידע סביר לגבי מועד מעמד הר סיני, אין לנו שום תיעוד בתורה, לכך שמעמד הר סיני אירע ב-ו' בסיוון, חג השבועות, שבתפילותיו מוגדר כ'זמן מתן תורתנו'.
אייר חסר הנתון היחיד שמאפשר לסמן את מועד חג השבועות בלוח השנה, טמון בפסוקים: "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה... וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ט"ז). זאת אומרת, יש לספור 49 יום מאז ראשון של פסח, ולקבוע את החג ביום החמישים. מסתבר שעצם הספירה, ולא תאריך כלשהו, מניידת את החג בין שלוש אופציות: כשחודש ניסן הוא חודש מלא ואייר חודש חסר, מגיע יום החמישים ל-ו' בסיוון. אבל אם ניסן הוא חודש מלא וגם אייר מלא, יחול יום החמישים ב-ה' בסיוון. ואם שני החודשים הללו יהיו חסרים, יחול החג ב-ז' בסיוון.
לפי זה, כשאנו תלויים רק בספירת הימים, ייתכן שפעם אחת יחול שבועות ב-ה' בסיוון, פעם אחר ב-ו' בסיוון, ופעם נוספת ב-ה' בסיוון. הבעיה אומנם אינה קיימת כיום, כאשר הלוח העברי קבוע מראש, שלא על-פי ראיית הירח ולא על-פי קביעת הסנהדרין. הלוח העברי של זמננו נבנה כך, שתמיד יהיו ניסן מלא ואייר חסר, על-מנת שחג השבועות יחול תמיד ב-ו' סיוון. אבל בימי קדם, מתי נחוג החג מול אופציית שלושת התאריכים? הייתכן ששבועות נחוג אז בתאריכים שונים - פעם ב-ו', פעם ב-ה' ופעם ב-ז'?
ועוד, כיצד נסביר לעצמנו שמועדו של אירוע כל כך חשוב כמעמד הר סיני, החשוב ביותר בתולדותינו, לוט בערפל בתורה עצמה, ואינו מוזכר ככזה בתורה עצמה, לא מבחינת שידוך האירוע לחג השבועות, ולא מבחינת התאריך הקבוע של אירוע זה. וזאת למרות שהחגים האחרים ממוסמרים בתאריכים נוקשים, וכך גם אירועים היסטוריים למיניהם שהתורה מציינת את מועדם, כמו בקיעת ים סוף, יום פטירת אהרון ועוד. מעבר לכך: מדוע התורה עצמה אינה מאזכרת שחג השבועות הוא גם יום מתן תורה? כשחג הפסח מוגדר כזכר ליציאת מצרים וחג הסוכות כזכר לישיבת ישראל בסוכות, למה זקוקים אנו ללמוד רק מפי חז"ל, ולא מן התורה שבכתב, שמעמד הר סיני אירע בשבועות?
קולמוסים רבים נשתברו סביב שאלות אלה ולא כאן המקום לפרוש את הפתרונות המורכבים. אך פטור בלא כלום אי-אפשר, ולפיכך ניגע במחלוקת הידועה (שבת פ"ח) בין רבי יוסי לחכמים, בעניין מועד החג - ב-ו' בסיוון, כלומר ביום ה-50 לספירה, כשיטת חכמים; או ב-ז' בסיוון, ביום ה-51 לספירה, כשיטת רבי יוסי. אילו נקבע המועד בתורה, לא הייתה באה לעולם מחלוקת רבי יוסי וחכמים (הלוא הם תלמידי רבי עקיבא - רבי שמעון ורבי יהודה), וממילא לא היינו נזקקים להכרעתם. הרבנות האורתודוקסית תטען כי המחלוקת הזו מלמדת שאפילו עניין כה קרדינלי, מועד מעמד הר סיני, נתון אך ורק להכרעת חכמים, ולא בשמים היא.
חוקרים מודרניים מציינים שהעובדה שיציאת מצרים וההליכה במדבר מוזכרים במספר מקומות בתנ"ך, בעוד שחג השבועות מוזכר רק כחג חקלאי ובהחלט לא כחג מתן תורה, מעידה כי חג השבועות לא הוכר ביסודו כחג מתן תורה. היו אלה חז"ל, אשר שידכו לחג החקלאי של ראשית קציר חיטים את אירוע מתן תורה, כדי להקנות תוכן רוחני לחג החקלאי הזה, ולהשתית על בסיסו את סיפור מתן תורה. הצמדת סיפור מעמד הר סיני לחג רשמי, 'מן התורה', משדרגת הן את מעמד החג עצמו, הן את סיפור מעמד הר סיני, והן את משימת לימוד התורה וקיום המצוות שעמדו במרכז עולמם והווייתם של חז"ל.
