השמועות על חוכמתם הבלתי רגילה, כביכול, של ראשי חמאס התגלו כמוגזמות. שפטו בעצמיכם: את הסיבוב הם התחילו בעיתוי גרוע ביותר מבחינתם. לו היו מתחילים לשגר את הרקטות שלהם, נגיד, שבועיים-חודש לפני בחירות - הממשלה כאן הייתה נכנסת לפניקה: כולם מבינים שעל הישיבה במקלטים העם יגמול לממשלה בקלפיות (העם תמיד פורק את כעסו על ממשלה גם כאשר היא בפירוש לא אשמה), והממשלה הייתה עושה כל מאמץ להפסיק את המטחים כמה שיותר מהר עם ויתורים גדולים. אבל עכשיו הבחירות כבר מאחורינו, אפשר לכתוש את חמאס. והעם בישראל? שיגלה סבלנות.
חמאס היה מרוויח המון מהמערכה הזאת לו היה מתחיל במלחמתו בעוד חודש, אחרי שהשמאל וה"ימין", בעזרת הסיעות הערביות, כבר היו מחליפים את נתניהו: ממשלת ישראל החדשה, כדי לא להרגיז את הממשל הידידותי בארצות הברית, הייתה ממהרת לרצות את חמאס וכמה שיותר מהר לסיים את הסיבוב. אך חמאס פתח במלחמה היום, ישר ברקטות על ירושלים, ולנתניהו אין מה להפסיד: בחירות לא באופק; ביידן ממילא לא אוהב אותו; מה גם - אפילו מאובמה נתניהו לא פחד - מה לו ביידן הקשיש? נתניהו ימשיך להלום בחמאס כדי שהלקח ילמד לתקופה ממושכת יותר.
עוד שיקול מדוע העיתוי לסיבוב חמאס בחר בשלומיאליות: העולם הנאור האנטי-ישראלי או-טו-טו תכנן לגנות את ישראל על כך שהיא לא מאפשרת לערוך בחירות בפרלמנט הפלשתיני במזרח ירושלים (שפירושו - להכיר בפועל במזרח ירושלים כעיר פלשתינית). אך לא הספיקו עם הגינוי: על ערי ישראל התחילו ליפול רקטות פלשתיניות, והדבר נותן לממשלה שלנו עילה חזקה לא לראות בהם פרטנר רציני ודמוקרטי.
ברור שהמערכה האווירית גם הפעם לא תביא להכרעה, ואין לממשלה ולצה"ל מטרה כזאת. המשימה היא צנועה אך די מכובדת: לגרום לחמאס לכמה שיותר נזקים - גם צבאיים, גם תדמיתיים - כדי ליצור הרתעה לטווח ארוך. בצד השני הבינו זאת, הבינו שהפעם אין בידיהם מנופים רגילים, וכבר יש דיווחים מהמקורות הזרים (בין השאר קראתי בסוכנות חדשות רוסית) שחמאס מחפש מתווכים בינלאומיים שיביאו להפסקת האש. בפעמים הקודמות חמאס שיחק קשוח ודווקא ישראל חיפשה דרכים לסיים את החלפת המהלומות. בפעמים הקודמות ישראל חזרה ואמרה: שקט יענה בשקט. הפעם את המילים האלה אנחנו שומעים דווקא מהצד השני; חמאס אומר למתווכים הפוטנציאליים: שקט יענה בשקט. אך ישראל משחקת את הקאוובוי: "רגע, עוד לא מיצינו את בנק המטרות שלנו ברצועה".
כן, הפעם זה בהחלט שונה; למרות הנזק הרב (בין השאר - הורדת רבי הקומות בחוף עזה) המטחים שלהם דלים יחסית לסיבובים הקודמים. לפי הערכות יש לחמאס ולזרועותיו יכולת לשגר 1,000-1,500 רקטות ביממה. הם ללא ספק מעדיפים להצטנע.
ברור, שחמאס די מהר יחדש את מלאי הרקטות, שוב יקים סדנאות ומפעלים לייצור רקטות, במקום מפקדים הרוגים יצמיח קצינים חדשים שלא נופלים מההרוגים, אך הטראומה תישאר לזמן ארוך. רבי קומות הרוסים זה לא מה בכך. ולחמאס אין הסבר הגיוני ומשכנע לעמו בשביל מה הם הכניסו את הרצועה לצרות הפעם. לפני מספר ימים עזה קיבלה מזוודות עם המיליונים הקטרים - מה בער? ישראל לא אשמה באיזשהי התגרות. המהומות בירושלים התחילו במשחק של ערביי ישראל בטיק-טוק: "הכה את יהודי" - זה מה שהיה נחוץ לתושבי עזה? רצונם של כמה צעירים להתרברב ברשת חברתית? זה אומנם כאב ליהודים, אך לא הביא שום תועלת לפלשתינים.
כבר אמרו על אויבנו: שכרון הכוח אצלם לא בפעם הראשונה עולה להם ביוקר. אומנם ההישג הזה כבר לא יביא רווחים פוליטיים גדולים לנתניהו, אך אני מעולם לא האמנתי לטענות שהוא מונע רק מהמניעים הפוליטיים. תומכי האג'נדה "רק לא ביבי" כותבים בחשבונות שלהם ברשתות החברתיות: הסיבוב מול עזה, המהומות במגזר הערבי - אלה העֲווִיתוֹת האחרונות של ממשל נתניהו, של עידן ביבי.
מוכרך לאכזב: אלה דווקא הסימנים הראשונים של עידן "הלא-ביבי". תתרגלו, מחכים לנו בעתיד הקרוב קשיים כלכליים, בריאותיים, ביטחוניים. אויבנו רואים שהעם היהודי מרצונו יורד מנכסיו ומרימים את ראשם. מחליפי נתניהו כבר הכינו תירוץ: "ביבי השאיר לנו את הבעיות". אל תאמינו להם. הבעיות הנוכחיות הם תולדה של הסכמי אוסלו, הבריחה החפוזה מלבנון, קורבן גוש-קטיף, ההינתקות וכתוצאה - עליית חמאס בעזה. נתניהו הצליח למזער את הנזקים - השליטים החדשים רק יחמירו את המצב - בוויתורים מדיניים, בהחלטות טיפשיות כלכליות, בטיפול כושל באתגרים בריאותיים.
לו בבית הלבן היו יודעים שנתניהו נשאר כמנהיג ישראל, היו לפחות מתייעצים איתו לפני שהחזירו לפלשתינים את הסטטוס הבינלאומי שהורד על-ידי טראמפ בעצת נתניהו; ביידן לא היה מחדש לפלשתינים סיוע כספי בלי לדבר לפני זה עם נתניהו. בבית הלבן הבינו שההגה בישראל עובר לידי חבורת החובבנים, ובשביל מה להתחשב בפרחחים האלה? והנה התוצאה המיידית מההחלטות האמריקניות האלה - אש ברחובות ישראל.
תתרגלו. המראות וההתפרצויות האלו יהפכו לשגרת חיים. וכשיגיעו מים עד נפש והעם יוריד את הנפוליאונים החדשים מהשלטון, שוב יקראו לנתניהו לדגל - כמו שקרא אחרי רבין, ברק, שרון, אולמרט ולבני - אך יש לי הרגשה שהפעם נתניהו לא ימהר להתייצב.
