תיאורטית יש שתי אפשרויות: ערב הדחתו חורש ביבי מזימה וזדון כלפי מדינת ישראל בבחינת "אחריי המבול", או שבמצב הנפשי והאישי בו הוא נתון התבלבלה עליו דעתו לחלוטין. שתי האפשרויות רעות. אני רוצה לדבוק, למענו, באפשרות השנייה, דעתו אינה כתמול-שלשום.
כבר היו ראשי ממשלה ישראלים שהימרו את פיה של ארצות הברית. תזכורת: דוד בן-גוריון הכריז על הקמת המדינה חרף מסר שלילי משר החוץ האמריקני ג'ורג' מרשאל; והעביר את הבירה לירושלים למורת רוחו של הארי טרומן; ובנה את הכור הגרעיני בדימונה על אפו וחמתו של הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי;
ויצחק רבין דחה בשלב הראשון (עד שנכנע) את לחציו של הנרי קיסינג'ר לחתום על הסכם ביניים לנסיגה בסיני; ומנחם בגין התעלם מן האמריקנים והחשש להטלת סנקציות והורה על הפצצת הכור הגרעיני בעירק נגד דעת חלק ניכר מן המטכ"ל ושמעון פרס שלא פירגן לו; ויצחק שמיר נמנע וחמק מלהיענות לאמריקנים ומוסס (לצערי) את המשא-ומתן עם הפלשתינים.
אך איש מאלה, בתבונה או בשוגג, לא דיבר בקלות דעת ובקלות ראש כזאת על סכסוך אפשרי עם ארצות הברית כפי שעשה זאת היום ראש הממשלה הכושל בנימין נתניהו.
אפשר שישראל תפעל מדי פעם כרצונה, אבל לקבל כמובן מאליו חיכוך וסכסוך וסיבוך עם הידידה הגדולה, ולעתים גם היחידה, שניצבת לצד ישראל? אני מסרב להאמין כי ערב הדחתו המיוחלת ביבי מנהל מדיניות של "תמות נפשי עם פלשתים", כאשר הפלשתים הם אנחנו. לא. פשוט יותר להאמין כי הוא חדל לחשוב ואיבד מן הזהירות והאחריות שלו.
הוא יודע שישראל אינה יכולה לתקוף את מוקדי ייצור הגרעין האירני בניגוד להשלמה אמריקנית עם צעד כזה; ואם תעשה זאת תוך חיכוך עם האמריקנים יצא שכרה בהפסדה; ומה על הסיוע הביטחוני מארצות הברית? למשל, על חלקם של האמריקנים בייצור וכינון כיפת הברזל? ומה על הווטו במועצת הביטחון של האו"ם?
לביבי היה נאום רע של ייאוש ועייפות ושברון לב ודיכאון. אלה הסיבות הנכונות להכריז על נבצרותו עוד לפני שבוחנים את מהות כתב האישום נגדו. הוא ממשכן את יחסינו עם ארצות הברית כדי להיראות ברגעיו האחרונים בראש המדינה כפופאי מדיני. עד לאחרונה סברתי כי משה שרת היה ראש הממשלה הכושל בתולדות ישראל. שוב איני משוכנע בכך.
