48 שעות לפני שהכנסת בחרה ב
יצחק (בוז'י) הרצוג להיות נשיאה ה-11 של מדינת ישראל, ולפני שיאיר לפיד הודיע "עלה בידי", אירח הנשיא היוצא,
ראובן (רובי) ריבלין, את ראשי
התאחדות התעשיינים בישראל, הנוכחים והקודמים. הסיבה למסיבה הייתה חגיגות ה-100 של ההתאחדות שמתחילות השנה.
בהזמנות לאירוע נאמר שהוא יערך בסימן דו-קיום בין יהודים וערבים, המתקיים בתעשיה. ואכן, מי שייצג את הנושא הזה בכישרון רב הוא ד"ר
מוחמד זחאלקה, יו"ר הוועדה לחברה הערבית בהתאחדות. הוא ציין כי היחסים הטובים בין יהודי לערבים, בתעשיה, בעסקים ובכלל בחיים, לא באים לידי ביטוי בשיח התקשורתי שמבליט את המיעוט, האלים והקיצוני. זחאלקה התייחס לענף ההיי-טק שהוא בעצם המגדלור של הדו-קיום בין יהודים וערבים, כפי ש
דיווחנו בהרחבה בשבוע שעבר.
הגבולות היטשטשו יתר הדוברים, כולל הנשיא, עמדו על כך שהתעשיה, ענפי הייצור, ההיי-טק, כבר שנים רבות לא בראש סדר העדיפות של ממשלות ישראל. היטיב להגדיר זאת
שרגא ברוש, היו"ר הקודם, שאמר כי לא יימצא פוליטיקאי אחד שיגיד שהתעשיה אינה חשובה לו, אבל כשזה מגיע להצבעה בוועדות או בכנסת, יש כבר שיקולים אחרים. זהו תיאור מצב נכון של המציאות, שתואם גם את המציאות לגבי ענף ההיי-טק.
אין שר שלא אוהב להצטלם עם חלוק לבן במפעל גדול בארץ, או שפספס פוטו-אופ עם טייקון היי-טק מחו"ל שמגיע לביקור, בדרך כלל עם צ'ק נדיב. אבל, כאשר זה מגיע לשלב של קבלת החלטות, העברת תקציבים, קביעת סדרי עדיפות - רובם נעלמים.
גם כאשר הממשלה המכהנת, ממשלת המעבר הנוכחית, נקטה ביוזמה חיובית, והקימה את
משרד הדיגיטל הלאומי, שאליו הוכפפה
רשות התקשוב, גם אז הפעילות הייתה מינורית, בין היתר בגלל שיתוק של כל הממשלה והיעדר תקציבים.
משרד המדע, אותו קיבל
יזהר שי, לשעבר מ
כחול לבן, הראה הרבה מאוד כוונות טובות, הניע תהליכים, אבל ככל שזה הגיע להחלטות ממשלה - זה נתקע.
לצאת מגבולות חדרה-גדרה וגם לתעשיה עצמה יש לא מעט אתגרים לקראת 100 השנים הבאות. הנשיא ריבלין אמר,
ולא בפעם הראשונה, כי יש לחבר את התעשיה המסורתית להיי-טק. זוהי מציאות שקיימת כבר כמה עשורים, והיא הולכת ומקצינה ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, ומפעלי ייצור רבים עדיין נותרו מאחור, ולא משקיעים בחדשנות.
יניב גרטי, מנכ"ל אינטל ישראל, אמר בהקשר זה כי הגבולות בין תעשיה מסורתית להיי-טק וחדשנות כבר לא קיימים. כדי לייצר ולשרוד, התעשיה המסורתית חייבת ליישם טכנולוגיות חדשות, ולעבור לטרנספורמציה דיגיטלית. ואילו תעשיית ההיי-טק לא יכולה עוד להישאר בגבולות חדרה-גדרה, ועליה לקלוט לתוכה אוכלוסיות ממגזרים שעד היום אין להם ייצוג הולם בה: ערבים, חרדים, נשים, צעירים מהפריפריה ועוד.
הכל מתחיל בממשלה התעשיה אינה יכולה לעשות זאת לבד כדי לממש את מפות הדרכים האלו. דרושות לשם כך תשתיות שמקורן במשאבים לאומיים, שרק ממשלה יכולה לעשות: חינוך טוב יותר, עם השקעה בחינוך מדעי טכנולוגי, תשתיות פיזיות באזורים מרוחקים מגוש-דן, פריפריה צפונית או דרומית, שתעודד יזמים להקים שם מפעלים עתירי תעסוקה, הגברת המשאבים לעידוד מענקים לחברות רב-לאומיות שיבואו לפה כדי להקים מרכזי פיתוח, ולשכוח מהתפישה הנפסדת של "למה הם לא משלמים מס".
ומכאן נשאלת השאלה, האם בממשלה שתקום - כל ממשלה, שתתחיל לכהן כעת ולא תהיה ממשלת המשך/מעבר משותקת - קווי היסוד שלה, הדי.אן.איי של העומדים בראשה, יהיו מספיק חזקים כדי לממש את המטרות האלו.
בשורה התחתונה: החדשנות, הטכנולוגיה, כבר מזמן יצאו מגבולות של ענף ספציפי במשק - ענף ההיי-טק - והפכו להיות חלק ממנועי הצמיחה של המשק. וזה צריך להיות חלק מאותם נושאים דחופים ובוערים שאין עליהם שום מחלוקת אידיאולוגית, לממשלה שחרתה על דגלה כי שריה באו לעבוד.
