אחרי מבצע 'שומר החומות', אחרי ימי הזעם והפוגרומים שערכו חלק מערביי ישראל בשכניהם היהודים, אחרי כיבוי השריפות ללא טיפול שורש מעמיק בעקירת הסתחייה, המורסה שהתגלתה לנגד עיננו במלא כיעורה בערים המעורבות, ישנן מטלות רבות הדורשות התייחסות ותיקון יסודי ומהותי.
צלקות רבות הותירה המלחמה בתוך הבית. השבר הגדול, תחושת הפוגרומים, ריח השנאה הנוראה ולבת העוינות שהתפרצה על ראש כולנו, ברם נדמה כי הצלקת הקשה לריפוי היא יחסו של ההמון הערבי בישראל אל כוחות הביטחון, משטרה ומג"ב. המראות הקשים אשר אינם מרפים ומסרבים להיעלם הם המראות בהם לוחמי מג"ב מושפלים שוב ושוב ושוב על-ידי צעירים פורעים.
מי שמחפש תמונות ניצחון אצל האויב ימצא אותה לא בריקוד הרקטות, גם לא בחיסול ממוקד אלא בעיניהם המושפלות של לוחמי מג"ב ושוטרי משטרת ישראל. תמונות ההשפלה הללו מסרבות לצאת מהראש, מהעיניים, מהלב.
האצבעות המשולשות במרחק סנטימטר מפרצופו המבוזה של לוחם חמוש, מאובזר, ממוגן הם תמונת הניצחון, ניבולי הפה הקשים והחריגים במיוחד נגד כוחות הביטחון כשביובי הפורעים זורמים להנאתם לעבר הלוחמים האזוקים בידיהם, ברגליהם, בליבם הרותח ובנפשם הסוערת הם תמונת הניצחון.
נכון, בהמשך, במחשכים משטרת ישראל באה חשבון עם הפורעים ובעלי האצבעות המשולשות ופה הביוב אך זה היה מעט מידי, מאוחר מידי וחסר משמעות לחלוטין מבחינת האפקטיביות וההרתעה. מול החמאס ניתן להילחם ולהעניק לו 'מתנות קשות ביותר' לזיכרון, מול הפורעים הערבים בישראל ניתן לטפל ולהבהיר כי אנרכיה יש בעזה ובסוריה, ביהודה ושומרון ובתימן, לא במדינת העם היהודי, מדינת ישראל.
אך במראות הקשים של השפלת לוחמי מג"ב ושוטרי משטרת ישראל יש לפעול באופן תקיף, מהיר ומרתיע. אזרחי המדינה, יהודים כערבים המאפיינים את מדיניות המדינה באכיפת החוק כאכיפה של מורך לב, רפיסות, חשש ופחד, חשים מופקרים, חסרי אונים, חשופים בצריח מול תותחי האיבה והשנאה. אזרח המביט בתמונות הקשות והאיומות המספרות את סיפור קריסת עוצמתם וחיוניותם של לוחמי מג"ב ושוטרי משטרת ישראל, נחרד, מבוהל, תוהה האם במדינה רופסת שכזו הוא מבקש לחיות ולגדל את ילדיו.
האצבעות שהוצבו לנגד עיניהן המושפלות של כוחות הביטחון חייבות היו להיאזק בו במקום, ללא מורא, הביוביות האנושיות המשפילות את כוחות הביטחון חייבות להיסכר בו במקום אל מול פני האומה. ידע כל בריון טיקטוק ותדע כל גיבורת מקלדת, ידע כל שונא יהודים ותדע כל שורפת דגלים כי במדינה היהודית יש חוק וסדר, כי במדינה היהודית דמוקרטית כבודו של איש הביטחון חשוב ביותר והפוגע בו חייב לשלם מחיר כבד ומשמעותי.
כשכוחות הביטחון יחלו להגיב בעוצמה, במסגרת החוק, ללא מורא, אזיי, אני כאזרח ארגיש בטוח יותר, מוגן יותר, אחוש כי יש לי על מי לסמוך, בדיוק כמו אותו שולף אצבעות משולשות ידע כי לבריונות שלו יש מחיר כבד. כבודם של אנשי כוחות הביטחון הוא מהנכסים החשובים ביותר שיש באמתחתם, כבודם הוא כבודנו, חרפתם חרפתנו. עכשיו הזמן לשנות נהלים לחדד התנהגויות אל מול עזות המצח של הפורעים.
