הטלפון במעבדה למיקרוביולוגיה צלצל ללא הרף. לא יכולתי להרים את השפופרת כי ידַי היו תפוסות ביציקת מצע לגידול חיידקים לתוך צלחות פטרי (צלחות לגידול חיידקים), וכול הפסקה והשתהות היו גורמים לאיבוד כמות משמעותית של המצע, ולבזבוז שתי שעות עבודה.
לאחר שסיימתי את יציקת המצע, הרמתי סוף-סוף את שפופרת הטלפון, שלא חדל לצלצל. מעברו השני של קו הטלפון היה מנהל מפעל למשחת שיניים, שהתבכיין והתחנן שאציל את המפעל, את פרנסתו ואת פרנסת עובדיו. "מה קרה"? שאלתי.
"כול שפופרות השיניים שלנו, המשווקות ממטולה עד שארם-א-שייך מתפוצצות, מטנפות את מדפיי החנויות, שבעליהן מקללים אותי, דורשים פיצויים ומאיימים בתביעות משפטיות". הבטחתי לו שמיד אצא למפעלו, כדי לדגום לתוך צנצנות מעוקרות דגימות מחומרי הגלם - כולל מי המפעל - ומקו היצור של משחת השיניים שלו.
חזרתי למעבדה, וזרעתי את הדגימות על כמה סוגיי מצעים לגידול חיידקים. למחרת גיליתי שכול חומריי הגלם, פרט למים, היו נקיים מחיידקים; ובאשר למים, הם הכילו חיידקים, שאגב התרבותם בתוך שפופרות משחת השיניים הפיקו גז מימן.
מסתבר שהמים שמשתתפים ביצור משחת השיניים הגיעו ממיכל בטון ענקי שעמד בחצר המפעל, והמכסה של המכל הזה היה שבור בכמה מקומות. על המכסה השבור הזה היו נוחתים בקביעות כל מיניי בעליי כנף, שהיו משלשלים את הלַשלֶשֶת שלהם, שנזלה מבעד לשברים לתוך המכל, וזיהמה את מימיו בחיידקים יוצרי מימן. כתוצאה מכך, השפופרות מולאו במשחה מזוהמת בחיידקים יוצרי מימן שגרמה לפיצוצן.
