כמעט אינני מאזין לרדיו, כמעט אינני צופה בטלוויזיה. מה שקורה שם דוחה אותי. באינטרנט אני משוטט, ולאחרונה אני רואה התגברות משמעותית של דיווחים על התנגחות עולבת בין עיתונאים ברדיו ובטלוויזיה, אל מול פני האומה.
ושאלתי את עצמי למה? האם בית משפט ולשכת עורכי הדין היו מתירים לעורכי דין לרדת כך אחד על השני? לעולם לא! האם אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה היה מתיר לשני פקידי ציבור (להבדיל מנבחרי ציבור) כך לדבר בפומבי? לעולם לא.
אז מה שונה העיתונות? כיצד הגוף המשמעתי/אתי של העיתונות לא פועל, ולו בהצהרה על אי-נוחות מהמצב? כי הרי במקרה כזה שתיקה היא כהודיה, שתיקה מתדלקת את יינון מגל ובן כספית גם יחד, ויותר ויותר אנשים כמוני מכבים את הרדיו לעולמים.
חפש את האישה, וחפש את הכסף אלה הנתיבים הראשונים לבחינת בעיה. חפש את האישה הוביל אותי למבוי סתום ודווקא חפש את הכסף הביא אותי לאוצרות. מי מממן את מועצת העיתונות? המולי"ם, בעלי העיתונים. מהי מועצת העיתונות? לתפיסתי היא כלב השמירה של העיתונות. ולמי מלקק הכלב? כמובן לבעליו, זה שמאכיל אותו. קאפיש? אחד ועוד אחד זה שניים לא?
כנראה שהעיתונות הירודה הזו היא אינטרס מסחרי של המולי"ם. כנראה שעל כל אחד כמוני שנוטש, מצטרפים עשרה שגם עובדים להם טוב עם הפרסומות, וההצטרפות היא בגלל ההשתכשכות ברפש. המולי"ם רואים את זה בסקרים, ולכן דווקא מתדלקים את הזוועה הזו, וכלב השמירה מחייך מאוזן לאוזן, מכשכש בזנבו, העיקר לקבל את מנת הבונזו וכוס המים היומיים.
ואז אנו שואלים כיצד זה בכלל אפשרי, שגוף שמפוקח על-ידי כלב שמירה הוא זה שמאכיל ומשקה את הכלב? ג'וני הכלב שלנו הוא לא בדיוק כלב שמירה, הוא לכל היותר עכבר שמירה מנומנם וקולני. אך לו היא כלב שמירה, הוא לא היה גוף הביקורת שלנו, כי אנו מאכילים אותו, אלא השיניים שלו היו גוף הביקורת של כל אורח בלתי קרוא שיחפוץ לקפוץ ולבקר ללא תיאום מראש. לא כן? התהפך לנו משהו בראש לא? וגם על כך דומני שיש לי מענה.
שני מקורות אפשריים למימון אתיקה בעיתונות
1. המולי"ם, בעלי העיתונים.
2. המדינה.
והממסד העיתונאי בישראל מעדיף את מימון המולי"ם ולא את מימון המדינה. העיתונות אומרת למדינה, מוחל טובות. לא מעוקצך ולא מדובשך, אנחנו מסתדרים עם המולי"ם. ואני שואל, זה מסתדרים זה? זה הרי תוהו ובוהו, סדום ועמורה.
וכאן נשאלת השאלה האם לא הגיעה עת לשקול מדיניות זו מחדש, כי הרי עם בחירת ממשלת השינוי עבר שלטון הקופים מן המדינה, אולי לעולם ועד, ועכשיו אפשר כבר לסמוך על הממשלה. זו הרי ממשלת שינוי, תקווה וחזון. ובמצב כזה ודאי עדיף להשתחרר מהעול הכבד של המולי"ם, להצטרף לעגלת השינוי, ולעגן את מימון האגודה ואת עצמאותה בחוק או אפילו בחוק יסוד ובא לציון גואל לא?
ומה אני אסיק אם המועצה לא תפעל כך? אני אסיק שלמועצה יש אינטרסים נוספים שאינני מודע להם, הגורמים להם לנהות אחר המולי"ם ולא לקבל יאמבה מיליונים מליברמן איש השינוי וחזונו, וסוף-סוף לנשום לרווחה לאחר שנים שהיו חייבים לכשכש בזנב ולחייך, על-מנת לאכול ולשתות.
