חמישה אירועים קשים אירעו בתולדות עמנו בשבעה עשר בתמוז. היום אנו מתבשרים על כוחות הביטחון הנערכים להרוס חלילה את אביתר שבשומרון. כך הופך היום הקשה הזה ליום קשה עוד יותר, ואין מושיע.
כל עוד היה נתניהו בשלטון האכיל אותנו מרורים. יישובים נהרסו, בנייה ערבית מופקרת השתוללה בכל רחבי ארצנו האהובה, נכסי צאן ברזל ונחלת אבות נשדדו לאור יום.
עתה, עם כינון ממשלה חדשה ובראשה נפתלי בנט יש אולי הזדמנות לתקן. בנט, שקד, אורבך, סער, הנדל, אלקין ושותפיהם חברו לשמאל הקיצוני ולערבים לשם החלפת נתניהו ושימת סוף לסאגת הבחירות הבלתי נגמרות. אותו בנט, כמו גם גדעון סער וחבריו הצהירו מעל כל במה כי ערכיהם הלאומיים לא השתנו וכי לא נטשו את האידאולוגיה. כעת הזמן להוכיח!
אביתר הוקמה לפני כינון הממשלה הזו ומבחינת בנט, סער וליברמן היא סוג של עובדה מוגמרת. באותה מידה, להבדיל אלף אלפי הבדלות - חאן אל אחמר גם היא ירושה של הממשלה הקודמת. אמרו לי, היעלה על הדעת שהממשלה הזו תחריב את היישוב אביתר מחד ואילו את חאן אל אחמר תותיר בנויה ושלמה - מאידך?
נאמר ואף הוצהר שהממשלה הזו החדשה תעסוק רק בעניינים שבקונצנזוס, כלכלה, קורונה, אבטלה, תשתיות וכיוצא באלה. מה ששנוי במחלוקת יידחה למועד אחר שהרי לא ניתן בהרכב הממשלה הנוכחי להכריז על ריבונות בישו"ב (יהודה שומרון ובנימין) ובאופן דומה לא ניתן לקדם הקמת מדינה בלב ארצנו לאויב הערבי.
אם תרצו - הקפאת המצב עד להודעה חדשה, באופן מכוון כדי לאפשר המשך קיום הממשלה הזו שתכליתה "איחוי הקרעים", "פיוס" ו"הרגעת הרוחות". הרי גם את זה חרטו מקימי ממשלת הכלאיים על דגלם, חרטו, הכריזו, הבטיחו, התחייבו... זוכרים?
מכאן, שהמשך קיום היישוב אביתר (שעמד על תילו ערב כינון הממשלה) הוא הכרחי ומתבקש, זאת לאור הבטחות ראש הממשלה, כמו גם שותפיו - לעסוק רק בדברים שבהסכמה. "לא קורונה לא מעניין", זוכרים?!
זהו מבחן ראשון במעלה למי שמכהן היום כראש הממשלה. אין תירוצים, לא תהיינה הנחות ושום תירוץ לא יישמע. הריסת אביתר חלילה תהווה הוכחה ניצחת על נטישת המחנה הלאומי, על הצטרפות לשמאל ועל-כניעה לאויב הערבי.
