על הפרסים נאמר שאורך הראיה שלהם רחוק ביותר. אם האמריקנים חיים על שעון חול של ארבע שנים, ואז הכל יכול להתהפך כליל או להתמלא ולהמשיך עוד ארבע שנים, הרי שאצל הפרסים מדובר ב-25, 100 ואף 200 שנים, פרק הזמן שהם מציבים לעצמם להשיג מטרה זו או אחרת. זו היא ראיית עולם שונה לגמרי, המשפיעה על צורת החיים הכוללת, ועל המטרות שהם חותרים להשיג.
מדהים לראות אומה שלמה המתאחדת בכיוון מסוים ועושה הכל כאילו היא גוף אחד בעל תאוצה אדירה. אין אני מדבר על האומה האיסלאמית והנסיון בן 42 השנים האחרונות להקים חליפה שתשלוט על העולם כולו. כרגע נראה שזה בוא יבוא. אני דווקא מתרכז בפולנים ועומד משתומם בפני שרואות עיני.
היסטוריה קצרה: כמעט כל היהודים בפולין הושמדו מהלך מלחמת העולם השנייה. לא היה צריך לעודד את הפולנים, שהיו משתפי פעולה כה נלהבים, שליתים הנאצים כנראה עמדו משתוממים בעצמם על האנרגיה והדבקות במטרה של הפולנים. לא היה צריך להגיד להם מה לעשות. הם פעלו בחדווה. לא היה צריך להסתיר בפניהם את המתחולל - הם ידעו (כי איך ניתן להתעלם מהעשן שהיתמר ללא הפסקה מהארובות בקרמטוריומים או לא להבין שרכבות שמגיעות מלאות ועוזבות ריקות חייבות להפקיד את תכולתן האנושית במקום כלשהו). והם לא פעלו תחת אילוצים או אונס, הם יזמו ועשו הכל בצורה מאוד פרו-אקטיבית.
כמובן שאני משוחד. סבתו של אבי יצאה לחפש אוכל לבני המשפחה שהתחבאו, והיא לא חזרה. בתה (סבתי, אם אבי) יצאה אחריה, גם היא לא חזרה. השכנים הפולנים דאגו לכך, הלשינו, הסגירו, מכרו יהודים עבור בצע כסף. כמו סבתי ואמה, רבים אחרים מבני משפחתי מצד אבי נכחדו בפולין על-ידי הפולנים. אין הדבר מסיט את האשמה ואת חלקם של הנאצים, אך הפולנים היו שותפים מלאים, פעילים ולעיתים אף עלו על הנאצים בהתלהבותם.
את המצבות בבתי הקברות ואת הקברים עצמם קשה היה למצוא, עד כמעט בלתי אפשרי. אבי עשה זאת. ידידה טובה שלי הקימה גוף שעוסק במלאכה בזמן זה ממש. כל זאת היה על-ידי המקומיים. הם לא נזקקו לנאצים, או לחוקי הגזע או לכל אמתלתא אחרת.
דף חדש כל ילד יהודי, כמו אבי, דודי וחבריהם, ידעו זאת מהלך שנות השלושים עת הם הלכו לבית הספר, והיו צריכים להלחם על כבודם, על היותם יהודים מנודים, ארורים, גרועים, נושאי מחלות, שנואים; ילדים שזו הייתה ילדותם. מדי יום ביומו הם קיבלו תזכורת כואבת זאת. אז, אגב, הנאצים לא שלטו בפולין, למי שמחפש הסברים, תרוצים, אשמים. אלו היו הפולנים (אגב, הם לא היו שונים בהרבה מאחיהם בארצות השכנות. יש אומרים שהאוקריאנים היו גרועים יותר, אכזריים יותר, אך הם כולם היו גרועים, תת-אנוש, והתנהגו בצורה שחיות בטבע לא מתנהגות).
אך פרק זה בהיסטוריה חלף עבר לו. לאחר שפולין נוקתה מיהודים — "מקקים" אחדים שרדו, ובהם אבי ודודי שנמלטו מגטו וארשה ואף התחבאו עד סוף המלחמה אצל אישה פולניה (אוי הברוך, אבוי לאותה הבושה, עוד צריך יהיה להתנהל אתם ועם שכמותם) בכמה עשרות השנים האחרונות לאחר נפילת הבלוק הסובייטי, נפתח דף חדש בפולין.
בפולין שרוקנה לחלוטין מיהודים (בעיקר דרך ארובות העשן או המקלחות או קברי האחים), התגעגעו לכסף שהיהודים הכניסו. כך נפתח דף חדש: היום חוגגים את התרבות היהודית - את התאטרון, את המטבח, את השפה היידית-גרמנית (אידיש) - וכך קמה לה תעשיה שלמה סביב היהדות המביאה תיירים, ומחזקת את כל עשרות האלפים שמגיעים למצעד החיים, ואפילו לישראלים שהיגרו מישראל לעשות כסף רב נעים, כי הם מרגישים בבית (וארשה מזכירה קצת את תל אביב, והנה הם מתקבלים בברכה, וכולם חוגגים את המילה "יהדות" גם אם לא באותו הקשר בדיוק).
הפרק הזה של ההיסטוריה טוב לפולין, הכסף זורם, התיירים מגיעים, בתי המלון והמסעדות מלאים, כמו גם החנויות והתאטרות וכל שאר מקומות הבילוי. הפולנים מבינים עסק מהו, והיהודים מושכים קונים ויוצרים פעילות.
כמובן שהפולנים לא השתנו כהוא זה. בפנים השנאה ליהודים יוקדת כפי שהיתה, ואולי אף יותר. איני יודע מה יותר גרוע בעיני הפולנים - המהגרים המוסלמים, מיעוטים אחרים או היהודים השנואים שרצחו את ישו ושמשך מאות בשנים היו מושא השנאה, כסנה שאינו אוכל.
מזכירים נשכחות כשאותו כינור או גיטרה עתיקי יומין ביד הפולנים, כל תו הופך למנגינה החודרת ללב ולמוח ומדרבנת למעשה. בייחוד מפריע לפולנים אותם ניצולים, אודים שניצלו מאש התופת של שנות השלושים ומלחמת העולם השנייה של 1939-1945, כיון שהם עדיין בחיים, והם מזכירים נשכחות.
אותם ניצולים מפריעים בעצם כך שהם קיימים, חיים ונושמים, ולזה הזמן דואג. כה מעט ניצולים עדיין בחיים, והמעטים שעוד אתנו כבר כמעט לא במצב לטוס, ללכת בכוחות עצמם, אפילו לדבר בצורה מובנת. לא יקח עוד שנים רבות וכבר לא ישאר מי מהם.
אך לניצולים חוצפה מיוחדת מעבר לכך שהם עדיין בחיים. משך עשרות שנים, בייחוד אחרי נפילת ברית המועצות, הם דורשים לקבל את רכושם בחזרה. הנה, זה הבית בו גרנו ושהיה בבעלותנו, אומרים הניצולים לבית בוסל וגרינברג, ויש להם הוכחות, והכל רשום בטאבו, והבניין עומד בכיכר המרכזית של לודז׳, היא העיר השנייה בגודלה ובחשיבותה בפולין. זו רק דוגמה אחת מני כה רבות, אגם מלא, ואם הסכר יפרץ, המים יטביעו את פולין כולה.
מה פתאום להחזיר רכוש? היהודים נמלטו, הסתתרו, נעלמו להם, ואפילו לא ידענו מה קרה להם. לא לנו היה חלק, לא יד ולא רגל, אז מדוע אתם באים אלינו בציפיות, כשהרוק נוזל מזויות פיותיכם?
ראשית היה הכיבוש הנאצי שהחל בפלישה באחד בספטמבר, 1939. לאחר סיום המלחמה ועד פול ברית המועצות, היינו תחת שלטון הקומוניסטים. הקומוניסטים העבירו חוקים, איפשרו לניצולים לדרוש את שלהם, אך איש כמעט לא הגיע. לפי חוק הם איבדו כל קנין וזכות, פסו אלו מהעולם. אז באמת, מה אתם רוצים מאתנו? ועכשיו, אתם באים ואומרים "הבית הזה, הבניין הזה, המגרש הזה, החנות הזאת, התמונות האלו, הסחורה הזאת, חשבונות הבנקים האלו... שלנו הם"? די! מספיק! אין לכם גבול! ממה ניתן לכם, מה בדיוק אתם רוצים? לֹהעניש אותנו? להפשיט אותנו ולזרוק אותנו לרחוב חסרי כל? חמישים שנה, שישים שנה חלפו, שבעים שנה חלפו שבעים וחמש, ושש, ושבע שנים - ואתם נוכלים, רמאים, גנבים, יהודים ערמומים, באים ומנסים לזרוק אותנו מבתינו, להפוך אותנו לעניים פושטי יד ברחוב.
האשמים האמיתיים הפולנים איתנים בדעתם להגן על עצמם בפני דרישות היהודים. מי יודע אם הן אמיתיות (הן אמיתיות). הן מוגזמות, מופרזות, בלתי אפשריות בעליל. כך שחייבים לעשות מעשה, לצאת למתקפה.
אם עד היום הפולנים היו במגננה (מאד אפקטיבית), הרי שבמספר השנים האחרונות הם יצאו למתקפה כוללת. ראשית, פולין והפולנים לא אשמים במה שקרה במלחמת העולם השנייה. הם היו עם כבוש. כל הפעילות בשטחם הייתה פעילות נאצית, וכל הזכויות שמורות בלעדית לנאצים. אם למישהו יש בעיות, עליו לפנות לגרמניה. אם מישהו יעז לקרוא למחנות ההשמדה "פולנים", ראו הוזהרתם - דמו בראשו. הוא יועמד לדין, ימצא אשם וישב בכלא. היסטוריונים שיעזו לכתוב או לתעד שיתוף פעולה פולני יתבעו לדין, ימצאו אשמים וישלמו מחיר כבד מאד. כך גם מוסדות אקדמים, הוצאות לאור וכל מי שקשור בהעברת מידע. לא היה. לא קיים. ולא יהיה. פולין הייתה ארץ כבושה, והאחריות הכוללת כמו גם הפרטנית מוסטת מפולין אל האשמים האמיתיים.
שנית, אם עד כה שיחקנו בנדמה לי ואיפשרנו ליהודים השפלים, הנבזים, החמדנים לתבוע אנשים וגופים פולנים ולדרוש להחזיר רכוש לידיהם, כך לא יהיה יותר. צריך להפסיק לאלתר את המשחק המטורף הזה שגורם ליהודים לחשוב שפולין אכן שייכת להם. הם מבזבזים את זמננו בכל כך הרבה תביעות בכל הרמות של בתי המשפט בפולין שפשוט אין לזה סוף, ולא יהיה לזה סוף עד שנשים לזה סוף! וזה בדיוק מה שהפולנים עושים בימים אלו ממש בחוק החדש הקובע שדבר לא יוחזר יותר ליהודים. מספיק, שוברים את הכלים ולא משחקים.
גישז זו יעילה והיא עובדת. ראשית אסור לדבר. אסור להביע דעה. אסור לחקור את ההיסטוריה ולהציפה לאור יום. ההיסטוריה היא כפי שראש ממשלת פולין הכריז שהיתה: פולין הייתה ארץ כבושה, ואין בינה לבין מה ש(אולי) קרה בה ולא כלום. אין קשר. לא היה ולא יהיה. שנית, אם יש עוד ניצולים בחיים שחושבים שמגיע להם, ויש להם רכוש בידי פולנים או בבנקים פולנים, או בידי חברות ביטוח פולניות, יש להפסיק את בלבול המוח הזה לאלתר. את הסכר אנחנו לא הולכים לפתוח. לא היה. לא בנמצא. לא יהיה. אתם רוצים (עוד) כסף (כי כבר קיבלתם כל כך הרבה מהגרמנים, וראו איך בזבזתם אותו - יש לכם תביעות, תפנו לוועדת התביעות!), אנחנו לא הכתובת. נזכירכם - אנחנו הפולנים המסכנים, הטהורים והתמימים, היינו הקורבנות, בדיוק כמוכם, ביד הנאצים!
הניצולים שעוד אתנו יודעים שהם חיים על זמן שאול. ילדיהם, נכדיהם וניניהם כבר מבוססים, כל אחד ואחת עסוקים בחייהם, והם לא יקדישו את חייהם, כפי שעשו הניצולים, בניסיון נואש למנוע את התקיימות האימרה "הרצחת וגם ירשת". הדבקות הזו במטרה של הניצולים, לקבל לידיהם את מקצת הרכוש שלהם, כבר לא קייימת בדורות הבאים. הפולנים יודעים זאת ומשך כמה עשרות השנים האחרונות עשו הכל למשוך את הפעילות המשפטית ככל האפשר. ועכשיו הגיע הזמן לשים קץ למשחק המטופש הזה: ליהודים לא מגיע כלום.
מזימה פולנית על טור זה בפולין אפשר לזרוק אותי לכלא. לא יעזור למעלה מתריסר המשפטים שאבי ודודי היו מעורבים בכדי לתבוע בחזרה את רכוש המשפחה. לא יעזרו כל בני המשפחה שנרצחו או הוסגרו בידי הפולנים. לא תעזור ההיסטוריה הכתובה, המוכחת. אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם. יש לזרוק את הכותב לכלא, לפי חוק, ואת המפתח לתא להעלים כך שלא ניתן יהיה למצוא אותו.
והפולנים? הם ימשיכו לחגוג את התרבות היהודית המפוארת של פולין, המכניסה להם מטלטלין טבין ותקילין, זרם עז מאד, בדיוק כמו כל עשרות אלפי התלמידים שמגיעים מדי שנה מישראל. איזו תעשיה זאת, ואם רק יצליחו להחדיר להם שכל מה שקרה הוא נחלת הגרמנים בלבד, הרי שבעוד עשור או שנים כל תקופת השואה תכתב מחדש בתודעה, ובייחוד במידע המופץ מישראל עצמה.
עד כמה מוצלחת המזימה הפולנית בת ימינו. היא אפילו עולה על טובי המוחות אצל פאול יוזף גבלס במשרד הרייך לתעמולה ולהשכלת העם. היא אפילו עולה על יאסר ערפאת והמצאת "העם הפלשתיני" בו מאמין העולם כולו (ואפילו רבים בישראל). ואנחנו? נראה שלא למדנו דבר או חצי דבר מדפי ההיסטוריה.
מה עלינו לעשות? להלחם במזימת השטן. אני את התזכורת-לכל-החיים קיבלתי כשאבי לקח אותי לוארשה, ושם הבנתי את הפסוק "של נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא". אדמה שדם משפחתי הירווה בדם. אדמה בה אין לנו מה לחפש - לא עסקים, לא מגורים ולא דרכונים. אדמה ארורה שאינה רוצה בנו, שאף פעם לא רצתה בנו. והיא מזכירה לנו את חשיבות עצם קיום מדינת ישראל, היא מדינת היהודים, ואת תפקידנו והמוטל עלינו לחזק את המדינה, ולזכור, ולא לשכוח, ולא להניח לעולם לשכתב את מה שקרה ולכפוף את ההיסטוריה לרצונו.
את המסע לפולין חייבים להפסיק, כי הוא הפך לעסק ואיבד את מהותו עת הטקסיות השתלטה על המהות. אם לא נחנך את הדור הבא, כפי שהפולנים עושים, הרי שהפכנו כאחד העמים והפנינו את גבינו להיסטוריה של עמנו, לדי אן איי שלנו, ולעצם המהות והמטרה לשמן אנו כאן. "אור לגויים", שכן מה שמתחיל אצל היהודים לא מסתיים שם.
