קהל שוחרי התיאטרון זוכה בהצגת "גדר חיה" להמחשת ספרה של דורית רביניאן בשידרוגו, הודות למחזאית נגה אשכנזי, שיחד עם הבימאי אילן רונן וסיפורם האישי שלו ושל השחקן הכוכב העולה אמיר חורי, יצרו דרמה משובחת סוערת, הנוגעת בנימי נפשו של כל אחד. וכי מה פירוש גדר חיה? אין הכוונה רק לגדר שנבנתה בין הישובים הערביים ביו"ש לבין הישובים היהודיים. זוהי הגדר שבלב, בנפש, ששמה גבול גם לאהבה לוהטת שאין לה גבול לכאורה, ובשיאה - למצב של אין כניסה. מצב אי-ההכרה של הערבים במדינת ישראל, לא מותיר אפשרות לדו-קיום, ומותיר לבבות שבורים ומצב של אי-שקט מתמשך. ועל כך מתבטא בצורה הטובה ביותר אחיו של גיבור המחזה, ויסאם (מוראד חסן המצוין), ש"איך ייתכן להקים שתי מדינות בשטח כה צר ומצומצם? אי-אפשר". על בימה ריקה, שאביזרי התפאורה מתחלפים בה לפי הצורך בעיצובה של שני טור, נחשף הסיפור הן בניו-יורק, לשם הגיעה גיבורת המחזה, ליאת (אביגיל הררי הנפלאה), והן בצד הישראלי. אופן הבימוי המשלב בנעשה בין שתי היבשות, מאפשר לקהל לחזות בו-זמנית בכל מיכלול היריעה על בעיותיה. מה חושבת אחותה בארץ, ולעומת זאת, ומה חושבת הצעירה השוהה בשנת המילגה שלה בניו-יורק. הטקסט הקולע והקצר לא מותיר לצופים תהיות. תיאור ההכרות בין שני הצעירים, כיצד התחיל הרומן, מה היו שלביו, ולאיזה מצבי לחץ והשאלות האישיות הנוצרות בלב ליאת - בעוד שאינן קיימות בלבו של חלמי, הערבי, שאמיר חורי כה מטיב להמחיש ולסחוף את הצופים לצידו בקסם האישי ובכנות משחקו - לאיזה שיא מגיעה הדרמה יידע רק מי שצופה בהצגה. משום שהמחזאית נטלה על עצמה לשנות מהטקסט שבספרה של רביניאן, ובכך העניקה מימד רחב ועמוק יותר לדילמה שבפני הגיבורים. הסיפור מתעשר על הבמה בשלל דמויות וטיפוסים שונים, שאת כולם מבצעים חמישה שחקנים המפתיעים ביכולותיהם המגוונות. כך מורן אביב גנס כ-איריס, ממחישה היטב בשיחות הטלפון הטראנס-אטלנטיות את המבט הישראלי על המצב מתחילתו ועל כל צדדיו עד לסופו. היא גם אחותה של ליאת, ועוד. מי שכה משכנע בתפקיד אנשי ה-FBI הם טל ווייס המצוין תמיד, ושהם שיינר כאנדרו - שניהם מגוונים במשחקם בכל תפקיד, כאן ותמיד. אנדריאה שווארץ גם היא בכמה תפקידים. אך הבולט בחמישה, מוראד חסן כאחיו של חלמי, משכנע לא רק במשחקו המקצועי המשובח אלא גם בקטעים בהם שניהם מדברים בערבית, שפת הבית שלהם, ובכך מקנים להצגה את המטען האותנטי, ויתרה מכך - בתוכן דבריו. משפטיו הקצרים המסכמים את סיבת השבר הבלתי ניתן לאיחוי בין שני העמים, ואת חוסר התוחלת במאבק לפריצת הגדר המחשבתית - הם למעשה הפאנצ׳ ליין של המחזה. לצד המשחק המעולה של הקאסט, והבימוי הכה קצבי, סוחף ורענן של אילן רונן, מעשיר עיצוב התנועה של שרון גל את ההצגה, ונוסך בה קצב וענין רבים עוד יותר. התלבושות של אולה שבצוב והמוזיקה המקורית של דניאל סולומון ממלאים את יתר החללים על בימת הקאמרי. כך גם הווידאו של יואב כהן, והאיורים והאנימציה של שחף רם. לתאורה של נדב ברנע היה רצוי להוסיף ממנה תאורה גם לירכתי הבמה, כדי שאפשר יהיה להבחין בהבעות השחקנים שם. הצגת "גדר חיה" בתיאטרון הקאמרי היא לא "מאחורי הגדר" של חיים נחמן ביאליק, אלא נתח מחיי היומיום בישראל על כל הבעיות המלוות אותה. הצגה משובחת ביותר שתלהיב כל צופה.