בדרכנו למפגש שנקבע מראש חלפנו רעייתי דנה ואני ליד ביתו של יצחק (בוז'י) הרצוג ונתקלנו בכמה עשרות מפגינים שבאו למחות כנגד כוונתו למנות כדובר לבית הנשיא את נאור יחיא, שהיה מאנשי הליבה של ח"כ ביבי בשנים בהן כיהן כראש הממשלה. זו ליבת האנשים אשר הורידה לתהומות את תרבות השקר והמרמה והכזב והעלילות, וייתכן כי יחיא נמנה על החבורה.
בעיקרון איני מצדד בהדחת בעלי מקצוע רק מפני שעמלו בעבר בשרות יריב. מנחם בגין לא הדיח שני בעלי תפקידים בכירים - לא את דן פתיר כדובר שירש מיצחק רבין ולא את השגריר בוושינגטון שמחה דיניץ, שכיהן בבירה האמריקנית מאז ימיה של גולדה מאיר. כך ראוי. איני מכיר את יחיא, והעובדה שעיתונאים שונים מצדדים בו אינה מוכיחה שהוא ראוי. הרי היה להם אינטרס משותף משך תקופה ארוכה. הבעיה סבוכה:
איננו כועסים על עורך דין שנוטל על עצמו להגן על פושע נתעב כי אנו רוצים שיזכה להגנה מלאה גם אם הוא חלאת אדם; אבל נוקיע את עורך הדין אם יבריח ללקוחו טלפון נייד לתא המעצר. ולא על רופא שמנתח ומציל חיי מחבל אכזר, שלמזלו לא נהרג אלא הגיע לבית החולים הישראלי הסמוך; אבל לא נסלח לו אם יבריח לעציר סמים או מכתב מחבריו המחבלים שטרם נתפסו. ולא על דובר מקצועי שמחליף מעסיקים בעלי תפקידים פוליטיים, ומבחירות לבחירות חוצה את הגדר ממפלגה למפלגה אלא אם יתברר כי שלח ידו למעשים נקלים כמו, למשל (זו רק דוגמה, לא עובדה מוכחת) שידו הייתה בפריצת הנייד של בני גנץ.
אין מניעה להעסיק את יחיא במשכן הנשיא הרצוג. אבל קודם לכן נחוצה שקיפות לא לגבי השאלה אם עבד בשירותו של ביבי - זה בסדר - אלא מה עשה למענו. לכן הפתרון אינו מובן מאליו. מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך, אמרו חכמים, וכדי להגיע למסקנה סבירה ראוי שהרצוג או יחיא או שניהם גם יחד יפרטו את מעורבותו של הדובר בלשכת בנימין נתניהו.
