הערות שוליים ראשוניות לתוצאת ההצבעה אמש בכנסת בה נפל חוק המשפחות בתיק"ו:
- מנחם בגין לעולם, ממש לעולם, לא היה מצביע נגד חוק שהוא סבור כי חיוני לביטחון המדינה רק כדי לבייש את הממשלה. אפילו לא להפיל אותה, רק לבייש אותה. כמותו גם יצחק שמיר. רק ח"כ ביבי מסוגל למחטף כזה בשם המחנה הלאומי.
מבקש לפשפש בזיכרוני העמום: בימים אלה מלאו 45 שנים למבצע אנטבה. בימים שקדמו לפעולת המופת של צה"ל היסס ראש הממשלה יצחק רבין אם לשגר את מיטב הלוחמים מרחק של אלפי קילומטרים מן הבית, ללא תוכנית חילוץ ממשית. בדיווחים מהארץ (הייתי אז שליח הארץ בוושינגטון) בלטו הדיכאון והייאוש והמבוכה, מה לעשות? בעוד רבין מהסס, ובצדק, טלפן אליו יריבו ראש האופוזיציה בגין ואמר לו בערך כך: יש מצבים שאי אפשר קבל את ההחלטה להפעיל כוח. אם תבחר ללכת בדרך אחרת של משא-ומתן (שפירושו גם ויתורים ופשרה), האופוזיציה לא תרקוד על דמך ולא תבוא איתך חשבון אלא תקבל זאת בהבנה.
המלים - שלי. התוכן - מאת בגין. תבדקו אם זה נכון. ועכשיו דברו עם עצמכם ותגיעו בקלות למסקנה, שח"כ ביבי אינו מסוגל לנהוג כמנהיג בגין.
וגם נזיפה לעצמי: אפשר שאני חוטא לזכרו של בגין כאשר אני מרבה להשוות בינו לבין ח"כ ביבי. מבחינה מוסרית ביבי אינו ראוי שישוו אותו לבגין.
- אל תספרו לי יותר על הח"כ בעל הערכים עמיחי שיקאלי. תגידו לי שיקאלי, ואני חירש. הוא הפנה עורף למי שהכניס אותו לכנסת ראש הממשלה נפתלי בנט בשם הערכים. הוא הצביע אתמול נגד חוק המשפחות כמאכער עלוב חסר ערכים. לא מוסר ולא ערכים. בוודאי לא הוא שרוממות הביטחון בפיו. בעיקר, כאמור, שידע כי בעשותו מעשה אשר לדעתו החליש את ביטחונה של הממשלה לא תרם להפלתה.
- ניר ברקת, יואב גלנט, אבי דיכטר, יואב קיש ומירי רגב ממערכת הביטחון, ועימם גילה גמליאל, יריב לוין ויובל שטייניץ - מגלגלי עיניים לשמיים - הצדיקו את הגדרתו של יאיר לפיד, שהם העדיפו את עויינותם לממשלה על פני טובת מדינת ישראל. לבני בגין ולציפי לבני וללימור לבנת ולדן מרידור זה לעולם לא היה קורה.
- ההצבעה על חוק המשפחות אינה רק מפלה לממשלה. היא גם הודאה של הליכוד, שאין לו חיץ בין האינטרס האישי של ח"כ ביבי לבין טובת המדינה.
- סביר להניח כי ההצבעה דחתה את המשך ההתפוררות של חבורת ח"כ ביבי בראש הליכוד, אבל לא סביר שהתהליך ייעצר.
- רעם: אחת משתיים, או שסיעה זו מקבלת בחלקה תכתיבים מגורמים זרים, שלעיניהם האינטרס של חמאס ודומיו, או שאין לחבריה כל הבנה ששילוב המגזר הערבי בשלטון הישראלי הוא עניין לתהליך, ותחילה יש להסתפק בפשרות קטנות ולא מספקות. "לא עליך המלאכה לגמור" כבר בהצבעה הראשונה. אבל זה נאמר בעברית, ואין תרגום לערבית בגוף הכנסת.
