כצפוי תקפו אריה דרעי ויעקב ליצמן את הכרעת בג"ץ המתירה פונדקאות לזוגות להט"בים בארץ. אני מבקש להתעלם מסוגיית היחס של מורשת ישראל לזוגיות החד-מינית, כפי שדרעי ובצלאל סמוטריץ' מבטאים מתוך תפישת עולם צרה ומפלה, ולהתמקד בעניין זה בלבד.
מה עולה מעמדת דרעי-ליצמן? דבר פשוט: הם משלימים (אומנם במשיכת כתף ובלית ברירה) עם פונדקאות המתבצעת בחו"ל ומאפשרת ללהטבי"ם להביא לארץ ילדים שנולדו בהליך פונדקאי שהם יזמו ושילמו בעבורו. אך מסתייגים מההיתר לבצע את ההליך הזה בדיוק גם בארץ.
מה התוצאה? דרעי וליצמן, שבכל ימות השנה עושים עצמם פה לעניים, מוכנים להכיר בעל כרחם בבנות ובבנים של זוגות להטבי"ם בתנאי שהם עשירים, אמידים, או מבוססים; אבל אם הלהט"בים עניים ואינם יכולים להרשות לעצמם לקנות פונדקאות יקרה בחו"ל נגזר משמיים להותיר אותם ללא ילדים. אחר כך דרעי וליצמן מדברים בשם העניים והדלים והמרוששים.
לא מתווכח איתם (זאת בהזדמנות אחרת, כמובן) אם המסורת היהודית שוללת הומואים או לא. אך היא בוודאי אינה מחנכת להעדיף את העשיר בעל היכולת על העני המרוד. וזו בדיוק עמדת דרעי וליצמן בסוגיית הפונדקאות אשר הוכרעה כראוי בבג"ץ. אהה, ו"היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה".
