מסתבר שגנב מוצלח אני לא אהיה. לא גנב קטן, כי אם בעל מלאכה מוצלח, טוב בעבודתו וגאה בתוצאותיה. איך הגעתי למסקנה זו? בזמן זה ממש יש מגיפת פריצות לבתים משותפים באזור, והמטרה ריקון תיבות הדואר.
בערב שבת, כמה דקות אחרי עשר בלילה פרץ בחור לבן (מרקע לטיני כך הוא נראה בסרט) לבנין. לקח לו בדיוק שתי שניות לפרוץ את דלת הכניסה ה"מאובטחת" (כל השנים חשבנו שהיא מאובטחת, לאחר ששילמנו לבעל מקצוע להתקין לשונית מיוחדת שתפריע לפריצות).
הוא ניגש לתיבות הדואר, אך קודם כל הזמין את המעלית. לתומי חשבתי שעשה זאת כך שאם מישהו היה נכנס לבנין, הוא היה משים עצמו עולה לאחת הקומות. אך עד מהרה הובהר לי שלא כך בכלל: הוא לא רצה שיפריעו לו מהלך עבודתו.
כל העבודה עצמה לקחה פחות מדקה. באמצעות אותו מוט מתכת שהוא פרץ לבנין, הוא פרץ למאגר תיבות הדואר, ליקט את כל הדואר מתוכן לתוך תיק גדול שהוא נשא על כתפו, וברגע שהוא סיים הוא יצא בנחת מהבניין.
מסתבר שהוא לא הרחיק לכת - מדוע להתאמץ יתר על המידה? מרחק שני בתים מאתנו, בסימטא מאחורי הבתים, הוא עבר על הדואר. את רובו הוא השליך במקום בו עמד, רק מיעוטו הוא פתח. ברור שהוא חיפש דבר מסוים, ורק אותו. כל השאר לא ענין אותו. שכן שחזר הביתה מצא את ערימת הדואר והביא אותה לבנין שלנו. שבועיים לפני כן גנבו מהם את הדואר, כך שהוא הבין מיד שהבניין הסמוך אליהם נפל קורבן לאותו תעלול.
מה אותו גנב ממולח חיפש? היום משתמשים הרבה פחות בדואר. גם טפסים שפעם הראו את כל האינפורמציה של המקבל מסתירים את רוב המספרים למעט מספרי הסיומת. כך שקשה לתאר שהמדובר הוא בגניבת מידע.
הדבר היחיד שמקבלים היום שהוא בעל ערך רב הוא כרטיסים עמוסים בכסף מלשכת התעסוקה הממשלתית. כמעט שני מילארדי דולרים נגנבו בקליפורניה בשנה האחרונה, שנת המגיפה הגדולה. עוד לפני שהכרטיסים נשלחים בדואר, הכסף מוצא מהם. לפעמים הכרטיס בידיך, ריק מכסף. איך זה אפשרי? מסתבר שהדבר קל ביותר.
לעיתים מישהו ניגש לבנק ומוציא את הכסף (למרות שהם צריכים להראות תעודה מזהה). אך הדרך הטובה ביותר היא של כל העשירים החדשים המגיעים לקניות בשדרות רודיאו בבורלי הילס עם יד מלאה כרטיסים, ואף מוכר לא מבקש תעודה מזהה. תיק של 25,000 דולר של ג׳וצי או שנל. אם מישהו מעז להגיד מילה, מיד תקום צעקה גדולה: "בורלי הילס והלבנים העשירים מפלים בגסות ומדכאים באכזריות את השחורים, רק בגלל שהם שחורים".
הרבה מאוד מהמקומיים שמו לב לאותם "עשירים חדשים" שצצו כמו פטריות אחר גשם, אך הס מלהזכיר. חודשים השתוללו פה ברחובות, כך שאנשים נזהרים.
מה שנבצר מהבנתי הוא מדוע התהליך לא הופסק. הרשות מעבירה את הכסף לבנק אוף אמריקה ששולח את הכרטיסים (פעם היו שולחים שיקים, שהיו קצת יותר בטוחים). איש לא שואל אותך, וכשאתה - הקורבן - מתקשר להגיד שהכסף לו חיכית ולו אתה נזקק לא הגיע, הרשות אומרת - העברנו לבנק, והבנק אומר - שלחנו, ובקיצור איש לא אחראי והחגיגה נמשכת.
לקורבן אין אם מי לדבר. ראשית, לך תוכיח שאתה הוא אתה עצמך ולא אחר (נזכיר שאתה הקורבן). שנית, לכולם יש זכויות חוץ ממך. שלישית, כשברור שאתה זה אתה והעובדות מוכרות, כל הנוגעים בדבר נעלמים, לא עונים לטלפון, מעבירים את האחריות מאחד לשני. ובסוף השנה אתה מקבל מכה נוספת: אתה חייב מס על הכסף שקיבלת לכאורה.
לך תוכיח למס הכנסה שלא אתה זה שהוציא את הכסף. בינתיים יוטלו עליך קנסות וריבית פיגורים, והכל בגלל שנפלת קורבן, אתה וכה רבים אחרים. התופעה כה רווחת שאין מישהו שלא נפל קורבן בעצמו או שמכיר מישהו קרוב שנפל קורבן, אך כאמור, כבר למעלה משנה החגיגה נמשכת ועוצמתה רק עולה.
הנחת יסוד שגויה הגנב, כך החלטתי אני, רצה את הכרטיסים האלו. בשבת בבוקר אמרתי ברכת הגומל, שלא קרה חס וחלילה שום דבר לאיש בבנין. הלא אם היינו מפריעים לגנב במלאכתו או מפתיעים אותו, הוא היה עלול להשתמש במוט המתכת בעזרתו פרץ פנימה, וכבר איני רוצה לתאר את ההמשך.
שלושה אנשים להם סיפרתי את הסיפור ענו מיד בפליאה מוחלטת: מה פתאום שמישהו יחפש כרטיסי כסף ללא-מועסקים בסביבה זו (בבורלי הילס, לדעתם, אין עניים וגם אין אנשים קשיי יום. לכולם יש כל כך הרבה כסף, שאין מחסור וחבל לבזבז את הזמן לחלוב את הממשלה)?
מסתברים שני דברים: ראשית, בורלי הילס היא עיר בה ישנם אנשים עשירים ומפורסמים ביותר (וריכוז גדול מאוד של אלו), אך יש בה משפחות כמו בכל עיר אחרת, מכל צבעי הקשת, מספר הילדים ורמות ההכנסה. שנית, דווקא מי שזמנו בידיו, לא ידלג על כל הזדמנות לקבל כסף, ואם הממשלה מחלקת, מדוע לא? טיפש מי שמסרב!
בדרום-מזרח העיר ריכוז בתי דירות, ובאזור זה בדיוק התמקד הגנב (או קבוצת הגנבים). אתמול כשראיתי ערימת דואר באמצע הרחוב ניגשתי להציץ, וכל המכתבים היו מכתבים רשמיים מלשכת התעסוקה. חלקם היו פתוחים, אחרים עדיין חתומים. הגנבים יודעים לזהות בדיוק את המכתבים הנכונים עם כרטיסי הכסף בהם.
ובכן, בכדי להיות גנב מוצלח ולהתרחב, לא מספיק להסתפק במועט. צריך שיהיה חוש ריח מפותח. צריך לזהות הזדמנויות, ובקצת אמצעים להפיק תועלת מירבית. אותו רב-גנב הבין שדוקא באזור זה הסבירות לקרקע פוריה היא גבוהה ביותר. הנחת עבודה זו הסתברה כנכונה. הוא לא שלח סתם מתלמדים, כי אם מומחים, כאלו שיודעים בדיוק מה הם עושים. עבודה מהירה, יעילה, ושכר גבוה בצידה.
האם יש סיכון כלשהו? את המשטרה זה לא מעניין (ניתן להגיש דוח, אך דבר לא יעשה). את משטרת הדואר זה גם לא מעניין (למרות שזה בדיוק תחום עיסוקה). ואתה - הקורבן? בדרך כלל אתה לא מודע שבכלל קרתה גניבה. המקרה שלנו יוצא דופן, שכן שכן טוב אסף את הדואר הזרוק והביא אותו אלינו, ואנחנו מיד בדקנו את סרטי האבטחה ומצאנו את הכוכב הראשי המככב בהם.
את תיבות הדואר צריך להחליף. את הביטחון שלנו אותו גנב הצליח לערער, שכן דלת הכניסה אינה מאובטחת כראוי, וכבר אין אנו יודעים מה לעשות.
דבר אחד בטוח: אני גנב מוצלח לא אהיה, אפילו אם אתלמד אצל הטובים ביותר. מה שכן, כיוון שייעול מערכות הוא דווקא התחום המקצועי שלי, את הפירצה של לשכת התעסוקה ובנק אוף אמריקה הייתי סותם כבר מזמן. רק שכשכל כך הרבה כסף זורם במערכת וישנם כל כך הרבה נהנים, הסיכוי שזה יקרה בעתיד הנראה לעין נמוך מאד. כמה חבל שהמערכת עצמה מאפשרת את ואולי אף נוטלת חלק בגזל. מילארדי דולרים שעוברים מכיס אלו שכנראה זקוקים לכסף לכאלו שאינם ראויים.
