הלב מתגעגע והראש בודק: מה עשינו ומה הספקנו? איך היינו עם אמא? טלטלה גדולה, כאב עצום, חיבוק שנקטע ועלינו להמשיכו לבד עם געגועים וחשבונות נפש. 11 שנה חלפו והכאב עודנו כאב והחסר עודנו חסר.
ואני חיפשתי ומצאתי מילים מנחמות, שירים של אחרים שכתבו גם הם את הכאב הזה. מה שהספקתי ומה שלא...
שירו של טובי סופר / טוב שהספקתי טוֹב שֶׁהִסְפַּקְתִּי אֶת שְׂדוֹת הַסַּבְיוֹנִים
מוּל בֵּית הַחוֹלִים בֵּילִינְסוֹן בְּ-1965.
הָיִיתִי בֶּן חָמֵשׁ,
וּלְאַחַר בְּדִיקַת הָאֲחָיוֹת
הָיִיתִי מִתְרַצֶּה
בְחַמְצִיצִים וּבְחַרְצִיּוֹת.
יָדִי בְּיַד אִמִּי -
הִפְלַגְנוּ בְּתוֹךְ
שָׂדוֹת צְהֻבִּים לָנֶצַח.
(טובי סופר, מתוך "עם כל הכבוד לגשם", הוצאת פואטיקה, 2014)
שירה של סיגל זהבה - המערוך - שהזכיר לי את אמי במטבח, בבישול, באפייה, בעשייה ללא גבול.
בַּיָּמִים הָיְתָה אִמִּי מְעַרְבֶּבֶת חֳמָרִים וּלְשֶׂה,
מטִיחָה אֶת הַבָּצֵק, מְקַמַּחַת, מְשַׁטַּחַת,
חוֹרֶצֶת עִגּוּלִים, מְמַלְּאָה בָּשָׂר טָחוּן,
מַשְׁלִיכָה לַמַּיִם הָרוֹתְחִים הַגּוֹעֲשִׁים וְשׁוֹלֶה.
וְהַכֹּל רוֹאִים וּמִשְׁתָּאִים: עַנְנֵי קֶמַח,
לַהֲטוּטִים, מָסֹרֶת עַל פֶּה וּטְעָמִים.
וְכָל בְּנֵי הַבַּיִת כְּחוֹלְמִים.
בַּלֵּילוֹת הָיְתָה אִמִּי מַנִּיחָה אֶת הַמַּעֲרוֹךְ
לְצִדָּהּ בַּמַּטֶּה, מְהַדֶּקֶת שְׂפָתַיִם, לֹא עוֹצֶמֶת
עַיִן מִתַּחַת לִשְׂמִיכָה, שָׁם הַחֲשֵׁכָה
סְמִיכָה. שָׁם הִיא בְּטוּחָה.
וְכָל בְּנֵי הַבַּיִת חוֹלְמִים.
(סיגל זהבי, מתוך "אפוד ואבוד ומופלא" הוצאת פרדס, 2020)
ומה אומר על אמי הפרטית? הייתה כה יפה וצנועה, עדינה ואצילית וטורחת עבורנו ללא גבול. ושותקת. שתיקות שהיו בה ואכלו בה וכאבו בה.
שתיקות אמי/ ציפורה בראבי שתיקוֹת אמי
אֲצִילוּתָה וַעֲדִינוּת נפְשָה שֶל אִמִי לֹא הֵבִיאוּ לָהּ אֵת הַנַחַת הַרְאוּיה.
עַל שְתִיקוֹת יֶתֶר משלְמִים בְּעוֹד שְתִיקוֹת
וְעוֹד שְתִיקוֹת.
חֶשְבּוֹן פָּשוּט.
(ציפורה בראבי, מתוך הספר "שירים, רישומים, ציורים")
לאימהות החסרות ולזיכרון לאמי שהלכה לעולם שכולו טוב בי"ב באב, תש"ע. ת.נ.צ.ב.ה.
