שידרתי הבוקר בתוכניתי היומית בערוץ של אורלי וגיא מרוז בפייסבוק (זום) ראיון עם החוקרת בתחום המדיניות הבינלאומית מיקי אהרונסון ממכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון (JSS). הראיון עסק בעיקר בידיעה דרמטית שחזרה על עצמה כבר שלוש פעמים, וישראל בשאננותה לא נתנה דעתה עליה. נאמר בה כי רוסיה החליטה להרחיב את השתתפותה בהגנה הטילית על הפעילות האירנית בסוריה מפני תקיפות חיל-האוויר הישראלי.
חייב להקדים ולומר כי צחצוח החרבות בין ישראל לבין אירן על אדמת סוריה מזכיר לי במידה מסוימת את מלחמת ההתשה שהתנהלה לאורך תעלת סואץ עד קיץ 1970. ברגע מסוים בו הייתה ידו של צה"ל על העליונה נזעקו הרוסים לסייע לבן בריתם המצרי גמאל עבד אל נאצר לנטרל את חיל-האוויר.
הייתי אז "הסופר המדיני" החדש של הארץ בירושלים, ונקבעה לי פגישה עם שר הביטחון משה דיין על המרפסת במלון המלך דוד המשקיפה על הנוף המרהיב של חומות העיר העתיקה ומגדל דוד. מסביב התקבצו כמה מאות תיירים, ודיין העיר לי בעוקצנות: "לא ידעתי שאתה כל כך פופולרי בעולם היהודי", וצחקנו, אבל הוא לא היה במצב רוח הומוריסטי. לא היה לו ניצוץ בעין.
לאיטו ענה לשאלותיי כי אינו מבין את שרי הממשלה שהיו פעם גנרלים וכמה מחברי המטה הכללי הנוכחי אשר ששים אלי קרב עם המיגים הרוסיים במלים מתלהמות כגון "נדפוק אותם" ו"הטייסים שלנו יותר טובים".
אז מה, הוספתי לשאול, אם הם יתקפו את מטוסינו באזור תעלת סואץ נברח? לא, השיב דיין, נילחם. אבל רוסיה אינה חוזרת בה מהחלטה כה משמעותית רק, ככל שהבנתי מתגובתה, מפני שאיבדה 10 מטוסים בשמי סיני או מצרים. ואז הוסיף כי נוכח העצמת הנכחות הסובייטית צריך ללכת על נתיב הפילים.
מה זה? שאלתי. כאשר הפילים הולכים ביער אנשים נבונים מצמידים את אוזנם לקרקע לשמוע את פעימות צעדיהם כי נחוצה זהירות רבה ולא קריאות עליהום. סיפרתי זאת לאהרונסון. היא דווקא הסכימה במידה מסוימת.
ברור (אני מתמצת אותה בלשוני) שיש שינוי כלשהו בעמדה הרוסית כלפי תקיפת היעדים האירניים בסוריה. לא שולדימיר פוטין מעוניין להגן על האירנים אלא על משטרו של באשיר אסד בלבד. גם ברור שג'ו ביידן לא הפקיר את ישראל לרוסים ולא נתן להם אור ירוק לחסום כליל את צה"ל בשמי סוריה. אך ייתכן שהרוסים רוצים לאותת לנפתלי בנט (מתי יבקש לטוס למוסקבה?) כי אין ארוחות חינם. הם ירצו כנראה איזשהו פיצוי, אולי שישראל לא תמכור סוללות של כיפת ברזל לאוקראינה, ואולי שלא תציג עירום ועריה את חולשת נשק המגן הרוסי שנכשל מול התחכום של חיל-האוויר. נחוצה להם איזושהי תמורה מתוצרת כחול-לבן.
אהרונסון, המנוסה מאוד בחקר היחסים הבינלאומיים, סבורה כי מלחמת ישראל באירן לא רק מוצדקת אלא גם מובנת בעולם. אך יש שינוי בזירה. לנוכח נסיגת ביידן מהמזרח התיכון, אפילו סעודיה, שהתקרבה לישראל, שבה והתרחקה ממנה כבר לפני שנה בנסותה להגיע להבנות ישירות כלשהן עם אירן; ואולי גם לישראל כדאי לקחת מרווחים בתקיפות האוויריות על אדמת סוריה; ובמלים שלי, כסיכום, כדאי להמשיך לפעול מבחינה צבאית אבל לעלות מחדש על "נתיב הפילים" שבמשל ובנמשל של משה דיין לפני 51 שנים.
זה לא צחוק. זו אינה עוד תפאורה מדינית ריקה מתוכן כפי שהורגלנו להתייחס אליה ברצינות ואיבדנו את אהדת המלך עבדאללה בירדן ואנגלה מרקל בגרמניה וג'ו ביידן בוושינגטון וכנראה גם משהו בעמדת ולדימיר פוטין במוסקבה. נפתלי בנט ויאיר לפיד מוצאים בפועל מציאות מדינית בינלאומית קודרת שירשו מן הממשלה הקודמת. עבודה רבה לפניהם.
