פסיכוזה של מלחמה יכולה לדרדר את הצדדים המעורבים למלחמה. מה שקורה בשנים האחרונות בישראל, הפטפטת הבלתי סבירה והמזיקה מאוד מצד פוליטיקאים וגורמי ביטחון בכירים תוך גילוי סודות כמוסים, זו בהחלט סיבה לדאגה. התחממות הגזרה הצפונית, הירי מדרום לבנון אל עבר ישראל, התפוררותה של לבנון והכאוס הקיים בה, אירן היותר רדיקאלית בעקבות בחירתו/מינויו לנשיא של איברהים ראיסי, והמצב החדש בסוריה, כל אלה חייבים להילקח בחשבון על-ידי מנהיגי ישראל. מאז מלחמת לבנון השנייה ההרתעה הישראלית פועלת מצוין כלפי חיזבאללה. אלא שמאז 2006 ועד היום חלו שינויים משמעותיים בזירה ואירן מנצלת אותם. אין צורך לקבוע שעבור ישראל זהו איום ממשי.
אירן ממשיכה בתוכניותיה, הן הגרעינית והן התבססותה בקרבת ישראל. לדאבון הלב, תקופת שלטונם של טראמפ בארה"ב ונתניהו בישראל, הביאה עימה להרעה משמעותית ביותר. התסבוכת הגדולה בה אנו נמצאים היא פועל יוצא של מדיניות רפה, מתלהמת, ובעיקר רשלנית של שני המנהיגים.
החלטתו של טראמפ לא להתערב במלחמת האזרחים בסוריה ולהותיר את הזירה לרוסיה, זו הייתה טיפשות שלא תתואר. טראמפ חשב שאיומי הסרק שלו כלפי פוטין ירתיעו את המנהיג הרוסי מלהשיג את מבוקשו. התוצאה היא שבסוריה נותר אסד כשליט יחיד, בשטחה מוקמות תשתיות אירניות למרות פעילותה של ישראל לסיכול התבססות זו, בחסות רוסיה ובידיעתה, גם אם גורמים ישראלים שונים הצהירו שלא כך המצב. תוצאת לוואי נוספת של אוזלת היד האמריקנית והישראלית בתקופת נתניהו, היא התחמשות החיזבאללה בארסנל טילים מתקדמים מאוד המאיימים על ישראל כולה. האם מישהו בישראל נדרש לתת דין וחשבון על מדיניות מטופשת זו שהביאה אותנו למצב הנוכחי? אף אחד. נתניהו וחבריו ידעו להלל ולשבח את טראמפ על העברת השגרירות האמריקנית לירושלים (כשבפועל זה לא כך), אך שכחו למתוח ביקורת נוקבת כלפי מדיניותו של טראמפ הן כלפי אירן, הן כלפי סוריה והן כלפי גרורותיה של אירן.
עבור אירן, פרישתה של ארה"ב מהסכם הגרעין, ובעצם חיסולו, כשנתניהו מצדד בטראמפ בצורה טוטלית, מתבררת כטעות איומה. במקום שישראל תזכה לתמיכה הולכת וגוברת בטענותיה הצודקות לגבי האיום הגרעיני האירני, במקום לנסות ולהשפיע על יתר פיקוח ובקרה מצד המעצמות על המתרחש באירן בנושא הגרעיני, ישראל חשבה שארה"ב של טראמפ הכה ידידותי לישראל, ישלח את כוחותיו למלחמה עם אירן. בפועל, טראמפ, כמו נתניהו, דיברו גבוהה גבוהה, איימו ללא כל תוכנית אופרטיבית לסיכול התוכנית האירנית, ואירן המשיכה בפעילותה.
בהשוואה למצב שהיה לפני שיתוף הפעולה הכושל והמתעתע בין טראמפ לנתניהו בכל הקשור לאירן, כיום המצב הרבה יותר מסובך. לו הייתה זו קביעה סובייקטיבית שלי, מילא. הנה דברי שר הביטחון, גנץ, על המצב: "אירן רחוקה היום רק כעשרה שבועות מהגעה לחומר בקיע שיאפשר לפתח פצצה גרעינית", אמר גנץ, "היא חצתה את כל הקווים שהוגדרו בהסכם הגרעין הקודם". לדבריו, טהרן "שוב הוכיחה שהיא אתגר בינלאומי ואזורי ובסוף גם איום על ישראל. היא אחראית לעשרות פעולות טרור ברחבי המזרח התיכון והפעלת מיליציות מטעמה בתימן, בעירק ובמדינות נוספות". עשרה שבועות בלבד!! האם זו הוכחה לנחישותה של ישראל למנוע גרעין אירני?? שאלו את עצמכם.
יש להפסיק לדבר ולדבר ללא סוף. מקומם של נושאים מסוג זה להידון בחדרי חדרים. הפטפטת הבלתי נסבלת הזו, כולל דברי גנץ שצוטטו לעיל, אינם מוסיפים לביטחון ישראל. ישנה תחרות מי מפטפט יותר, ותחרות זו משרתת את האויב. יש לחזור ולפעול בשום שכל, בשקט, תוך שיתופה המלא של ארה"ב, בלעדיה לא ניתן לעצור את האיומים שהוזכרו. על זה נאמר, "חכמים היזהרו בדבריכם".
