כמי שלא שמע עד אתמול את שמה של לינוי אשרם מצאתי את עצמי קם בביתי על רגליי וממתין בעמידה עד שאלכס גלעדי יעניק לה את מדליית הזהב האולימפית והתזמורת תסיים עד לתו האחרון את "התקווה". איני מעריך כי מכאן ואילך אמיר את כרטיסי באצטדיון בלומפילד בצפייה באקרובטיקה הספורטיבית המדהימה שהציגה לינוי. אך בוודאי אדבק במשמעות של מהלכיה עד לרגע ההיסטורי.
קראתי שיש כבר קשקשנים הטוענים כי מדובר בהליך קפיטליסטי-תחרותי בלתי ראוי. להפך, אין כעולם הקומוניסטי המעודד ומסייע ומכוון ומתערב בחרות האישית (ואף מוסיף סמים בגוף שחייניו כפי שנהגה מזרח גרמניה) ובלבד שיביאו מדלייה, ואילו הסיוע במערב הדמוקרטי הרבה יותר מרוסן ומפוקח ואינו מעודד עבירות חוקיות.
מה שעולה מן המדליה המדוברת הוא חינוך למאמץ. מצויינות. דבקות במטרה. חתירה להתמודדות. לריסון הנטייה לוויתור עצמי ברגע של חולשה או ספק. התמדה. נכונות להיענות באומץ ובשיקול דעת לאתגרים. מה שאימצתי לי כביטוי מאז עודד שר החינוך נפתלי בנט כל נערה ונער לחתור אליו בתחום המתמטיקה: ההוויה של "5 יחידות".
היות וכבר "חטפתי" על תמיכתי בבנט בנושא זה אני מבקש להסביר. בוודאי שלא כל אחד מתבקש ללמוד "5 יחידות" במתמטיקה או "חמד"ע - חינוך מדעי" בפיסיקה. אך האינטרס האמיתי הוא שכל ישראלי יחתור ל"5 יחידות" בתחומי הלימוד הקרובים לליבו, ולא יסתפק בשלוש ובארבע.
המערב בעידן המודרני מתאפיין במשהו אחר. הוא מהלל ומקלס ומשבח את "המיצוי העצמי". לא מחויבות של הפרט לקהילה ולחברה אלא רק לעצמו. אנוכיות. ההוכחה בגאומטריה קצת קשה? מיד מציעים לו חלופה בדמות לימודי בישול. זה במקרה הטוב, מפני שגם אם הבת או הבן זורקים מאחריהם את הילקוט כי הלימוד קשה להם - הטעות הגדולה של אימא ואבא היא לומר להם שהכל בסדר והעיקר שלא יהיו עצובים והמורה אשם (אף שביהדות יש גם הכרה בכך, נכשל התלמיד? מפני המורה שאינו מסביר פנים לו דייו).
זה עולם חומרי עם דוגמניות ודוגמנים כמשאת נפש של אימא ואבא, ומנהל עסקים ומשפטים באוניברסיטה, אך אנשים צופי פני העתיד כפרופסור יצחק בן-ישראל נוהגים אחרת. הוא מגייס כספים פרטיים לשגר את "בראשית-2" לירח לא מפני שהיא כל כך חסרה בחקר החלל של המעצמות אלא מפני שהוא מעוניין ברוב אחריות לעודד עוד בני נוער לגלות סקרנות ולהשתתף במיזם שנועד בעיקר לקרב אותם למתמטיקה ולפיסיקה ולהבנת החלל (ויש כבר תוצאות מעודדות כפי שסיפרתי כאן מפיו. שיעור הנערות בתיכון שבוחרות עתה ללמוד בחמד"ע הנ"ל עלה בשיעורים מדהימים).
לכך מצטרף גם הצד השני של המטבע. מה שלינוי אשרם מבטאת אינו רק את הערכים החיוביים שהוזכרו משך יום אתמול וגם ברשימה זו. בדיעבד היא מבטאת את התרבות אשר סולדת מן "המגיע לי" ו"קיפחו אותי" ו"דורשים ממני יותר מדי" ו"למה לשכני נתנו ולא לי", ו"אני מקופח" ו"אני מתבכיין". במשתמע הישגה הוא במובן הערכי והחינוכי פרק של "כי מציון תצא תורה." תודה על התורה שהנחילה אתמול לאוכלוסיית ישראל. הן כמשל, הן כנמשל.
