ישראל במדרון לחוסר משילות

משילות היא מושג שרבים משתמשים בו בדיבור אבל מעטים מדי משתמשים בו למעשה, באשר ספק אם קיימת בשפה העברית ובמיוחד בפרשנות המעשית שלה לצרכי ניהול המדינה ומוסדותיה, הבנה מושכלת ועולם מושגים אחיד בין כל העוסקים בנושא.אינני שבע-רצון מהפירושים וההגדרות שניתנים למושג המשילות באקדמיה, במערכת המשפט, בתקשורת ובמערכות הבקרה הציבוריות למיניהן, העוסקות כביכול בהבטחת משילות "תקינה". החתירה ל"נקיון" פורמלי של הפעולות המייצרות יחד את מציאות של משילות, הן ברובן בפועל סירוס המערכת הציבורית. השגיאה הבסיסית במערכת הקיימת, שמובילה בפועל למצב של חוסר משילות, היא אי-הבנה או התעלמות מתכלית קיומה של רשות מבצעת. רשות זו היא שאמורה להוציא לפועל - באורח שוטף או באופן חד-פעמי - את התחייבות הנבחרים לבוחריהם, דהיינו לתפעל את המשק, באופן ישיר או עקיף. זו סיבת קיומה אלה מבחני הצלחתה או כישלונה האולטימטיביים.¹ לפיכך, היא גם מכונה "ממשלה" ותפקידה בפועל הוא למשול, כלומר לנהל את המדינה ומוסדותיה הציבוריים, לתקן את התקנות והצווים שעל-פיהם פועלות כל המערכות במשק ולדאוג שהעשייה תשיג את יעדיה המוצהרים. כל הגורמים במדינה כפופים לחוקיה וכל המהלכים התפעוליים ברפובליקה הם באחריות-גג ובקרה תפעולית של הרשות המבצעת. הממשלה מפעילה שיטות ניהול וארגון שונות ומבחן כולן הוא מבחן העמידה ביעדים. משילות היא אפוא מצב שמערכת שלטון המיוצגת ע"י נבחרי הציבור וממשלה שקבלה את אמונם מנהלת את המדינה באופן שוטף על-פי חוק וברמת היעילות הרצויה לציבור. לפי צורך והתפתחות המציאות הפנימית והחיצונית, עליה להתאים את השיגרה לשינויי-המציאות או להשתנוּת טעמו של הציבור ולוודא שאלה ייושמו במסגרת לוח זמנים ותקציב מאושרים. כפי שמקובל בחיים הפרטיים, היקף הצרכים והרצונות עולה תמיד על היקף המשאבים או זמינותם לכל הנושאים המבוקשים. על הרשות המבצעת לפתח מנגנון בחירה ושליטה יעיל, שיאפשר לה למצות את המשאבים הלאומיים באופן שייענו, ככל האפשר, הצרכים והרצונות בתהליכי מימוש יעילים וחסכוניים במשאבים. סביב מימוש התהליכים הדרושים מתנהל דיאלוג רציף בין הציבור, נבחריו ואנשי הרשות המבצעת ותפוקת דיאלוג זה היא למעשה יישום או מימוש תוכנית העבודה התקופתית (לרוב שנתית) הלאומית. משילות קיימת, אפוא, כאשר תוכנית העבודה הלאומית השנתית מספקת את דרישות וציפיות "המינימום" של הציבור.² שלוש השנים האחרונות התאפיינו במציאות של אי-שביעות רצון ציבורית רחבה מהרכבן ותפקודן של ממשלות ישראל, וביטאו זאת במניעת תמיכה מובהקת מהן (רוב קואליציוני ברור), שהובילה לאילוצים קשים בהקמת קואליציה וממשלה יציבה ויישום מדיניות ביצוע יציבה ואפקטיבית. בשנים אלה הוקמו בישראל 4 ממשלות, כשהאחרונה בהן גם העבירה את מרכז הכובד השילטוני מגוש "הימין" הפוליטי לגוש "המרכז-שמאל". תנועות אלה שלוו במשברים אישיים בין הפוליטיקאים הבכירים בשני הגושים, חוללו משבר אמון אישי שהוביל לקיפאון פוליטי ואופרטיבי כמעט בכל נושאי המפתח. משברים אלה חוללו משברי-משנה בשאלות של מדיניות החוץ (חמאס, חיזבאללה, תוכנית הגרעין האירנית ועוד). משבר ניהול פנימי בשאלת אופן הלחימה במשבר מגיפת הקורונה שפקדה את המדינה לפני למעלה משנה ומחצה, שיבשה את הפעילות המשקית, הגדילה את משבר מערכת הרפואה והביאה ל-כ-6,500 מתים עד כה. משבר אמון במערכת המשפט בישראל, לרבות ארגון היועץ המשפטי לממשלה, מעמדו של בית המשפט העליון בציבור ומול הכנסת כגוף המחוקק - ערבוב תחומים חמור ומכוון בתחום ההבחנה בין חקיקה לביקורת ופרשנות משפטיים. משבר ניהולי בשירות הציבורי עקב אי-מינוי מחליפים לבעלי תפקידים בכירים ממונים כגון: מפכ"ל המשטרה, פרקליט המדינה, ראש המוסד, ראש השב"כ, החלפה תכופה של יושבי-ראש הכנסת, שרים רבים, שופטים עליונים ועוד שפגמו בתפעול המערכות הלקויות. אי-הגשת תקציב מדינה לאישור הכנסת במשך כשלוש שנים - שיבוש דמוקרטי חמור בתפקוד המערכת השלטונית.³ מאילוצים אלה נפגעו גם תוכניות העבודה בתחומי הביטחון - רכש ואימונים של צה"ל, תגבור המשטרה ועיבוי שירותי הביטחון. לחימה כושלת בשריפות ענק, אסונות חוזרים בשיטפונות קטלניים, תאונות עבודה חוזרות ונשנות, פיגור חמור באינטגרציה של ירושלים הבירה כעיר אחודה, הכפירה של הציבור הדתי-חרדי בסמכות המדינה, והמשך החתרנות של חוגים במגזר הערבי נגדה. התערבות זרה מסיבית בענייניה בפנימיים של ישראל - יהודים (בעיקר מארה"ב) ולא יהודים ועוד. כמו-כן נפגעה הסולידריות החברתית, האחריות הדדית, האמון ברשויות אכיפת החוק והמשמעת האזרחית - כולם מעשים התורמים לחוסר משילות. בעשור האחרון אך במיוחד בשלוש שנות המשבר הממשלתי האחרונות, נפגעו בישראל תוכניות לאומיות רבות ובכללן: כבישים ומסילות ברזל, פיזור האוכלוסייה וצימצום הצפיפות במרכז הארץ, דיור לצעירים, פיתוח ההתיישבות באיו"ש, רמת המחירים של סל המוצרים הבסיסי כולו, האלימות ברשתות התקשורת, רפורמה במערכת המשפט (הפרדת היועץ המשפטי מתפקיד התובע הכללי (פרקליט המדינה), רפיסות באכיפת החוקים, האלימות במגזר הערבי, וטיפול במתפרעים הערבים בערים המעורבות בימי תחילת מבצע "שומר החומות". גדלה שוב במהירות הצפיפות בתחבורה היבשתית באזור המרכז ונותרה על-כנה רמת הביורוקרטיה בשירות הציבורי. תוכניות ממשלתיות לשמירת חסכונות הציבור, במיוחד לדור השלישי דידו בכבדות ונבלמה הפעילות לפתרון בעיות הנישואין לפסולי חיתון בישראל. כמו-כן נעצרה הפעילות לייצוב כל מוסדות הממשל החל מכנסת ישראל מעמדה וסדרי העבודה בה ועד ליחסי העבודה והמרות בין זרועות הממשל ובין יחסי בעלי תפקידים נבחרים לכפיפיהם הממונים כעובדי השירות הציבורי. זו כמובן רשימה חלקית, אבל אופי וגיוון הנושאים מצביעים על תפוצת וחומרת התופעה. משילות אינה ניתנת להשגה כאשר תיחום האחריות והסמכות של כל גורם שעליו מוטלת אחריות ביצוע, אינם שלמים ואינם מוגדרים בבהירות. תפקידי ביצוע חייבים להימדד ביעדים ברי מדידה: לוח זמנים נדרש למימוש, תקציב והתוצר ותכונותיו. משילות אינה מושגת ע"י קודקס משפטי מפורט, שעל המבצע להיות עורך-דין בכדי להבין את פשרו. כשם שלא מנהלים מלחמה עם עורך דין צמוד, וכשעושים זאת - נכשלים (ראה כל מבצעי צה"ל האחרונים), לא משיגים משילות כאשר המבחן האולטימטיבי לכל פעולה, הוא אסמכתא של יועץ משפטי, רופא תעשייתי, פסיכולוג ל-PTSD ועוד. עקרונות ה-PS טובים לאקדמיה; את המציאות יש לנהל בכללים וכלים תואמי -מציאות. אין פרוש הדבר שאין דין ואין דיין; אלא שאין להפריד סמכות מאחריות. מי שנושא באחריות למשימה הוא הפוסק האחרון באשר לביצוע לאחר שאושרה הפעילות ע"י הגורמים המוסמכים והאחראי התייעץ כפרקטיקה תיקנית עם מומחים ובמידת הצורך עם הממונה עליו, ותו לא. איש איננו חף מטעויות ו"עודף פיקוח" אינו שווה-ערך לשיפור המשילות אלא לסירבול מיותר שלה; שגיאה בתום-לב היא חלק מתימחור הסיכונים. מאידך-גיסא, שגה במזיד היא מעילה באמון ומשילות מחייבת יד-קשה כלפי מבצעיה. המבחן האולטימטיבי של משילות חייב להיות המימוש - עלות, איכות, לו"ז. במבחנים אלה, ישראל מתדרדרת גלובלית כבר שנים רבות, חרף שיפורי ציוד, אמצעים, כוח אדם ורמת הכשרה. המסקנה המתבקשת מכך היא שהפגם הוא מתודי בארגון ובדרך הפעלת המערכת. אחת הדרכים הטובות להתיר תסבוכות מסוג זה, היא פישוט ההליכים, הרחבת הסמכות והאחריות האישית צימצום הסולם ההירארכי וחיזוק הדרישות ממובילי התהליכים מבחינת השכלה וניסיון מעשי רלוונטי. דרך משלימה תהיה חלוקה נכונה יותר של תחומי האחריות בין קובעי המדיניות והעקרונות לבין גורמי התכנון והביצוע היישומי.⁴ המצב מטריד משום שנזקה של רמה ירודה של משילות למשק הלאומי גדל ככל שנפחו גדל.⁵ אם חפצה ישראל להמשיך ולצוף על פני המים הסוערים של המשק העולמי ההפכפך ועל פני אי-הוודאות הביטחונית המתהווה סביבנו, עליה לשנות את אופי ואיכות שליטת המדינה במערכות הציבוריות ובתפוקתן לאזרחים.