אולי אני לא צודק, אבל יש לי הרגשה שעשינו מהעניין של התנערות הפולנים מאשמתם בשואה יותר מדי רעש. כלומר, לפי דעתי, הגיע הזמן לסלוח ולשכוח. ולא בגללם, אלא בגללנו. בגלל השלווה הנפשית שלנו וההכרח לעבור ולהתקדם הלאה.
הערבים, טעו טעות מרה, בכך שלא היו מסוגלים לשכוח מהאסון של הנכבה, שקרה להם, ותראו לאן הם הגיעו... הגרמנים והיפנים, לעומת זאת, "שכחו" הכול, ותראו לאן הם הגיעו (כוונתי לחורבנה המוחלט של גרמניה ולפצצת האטום על יפאן).
בתור מי שנולד ברומניה, לא פעם אני חשוף לעוד פרשה מזועזעת של התעללות הרומנים, בתקופת השואה, ביהודים. אני מסרב להזדעזע ומנסה להתעלם מזה. אני חושב שעלינו להתקדם הלאה, מעבר לשואה שלנו. בהתחלה זה ירגיש לנו אכזרי וכואב, אבל עם הזמן, במקום רגשות רעים, נכניס, לאט-לאט, לחיינו, זיכרונות ורגשות טובים, של חמלה ואהבה.
אני זוכר לפני שנים, בתקופתו של הנשיא המצרי מובארק, עלתה שם פרשת רצח שבויים מצרים, במלחמת השחרור, בידי חיילינו. הנשיא העלה את הפרשה על ראש שמחתו וביקש לעשות צעדים דרסטיים נגד ישראל. אצלי זה עורר, כמובן, זעם רב, בגלל שהיה זה מעשה צבוע. שהרי כמה ישראלים נהרגו בצורה זאת על-ידי המצרים? ואצל נאצר, להרוג ישראלים, הפך להיות סיסמה של ממש!
