בסוף השבוע ייפגש ראש ממשלת ישראל לראשונה עם נשיא ארה"ב בבית-הלבן. איזה נשיא ימתין בפתח בית הלבן? איזה ראש ממשלה ייכנס בפתחו? כנהוג בכל המיפגשים המדיניים מסוג זה, הוכנו לקראת המיפגש שני תיקים, אחד בוושינגטון על האורח, אחד בירושלים על המארח.
"אתה עומד לפגוש ראש ממשלה הצעיר ממך בשלושים שנה", ייאמר בפתח נייר העבודה שיונח על שולחנו של ג'ו ביידן. בל יהיו לך אשליות. אין זה מנהיג בסדר גודל של אשכול או רבין, בגין או שמיר, שרון או נתניהו. אולי קצת מזכיר את אולמרט וברק, שכיהנו תקופות קצרות ועד מהרה ירדו מן הבמה. תפגוש מנהיג שבתחבולות פוליטיות זכה ברוב בכנסת, אבל בציבור התמיכה בו אפסית. גם עכשיו, חודשיים לאחר שנכנס לתפקיד, הוא איננו מצליח להתרומם. סקרים שנערכו בישראל בסוף השבוע, מראים בבירור שמר בנט מפגר בהרבה לא רק אחרי קודמו נתניהו, אלא גם אחרי שותפיו, השרים לפיד וגנץ.
אתה תפגוש, כבוד הנשיא, ראש ממשלה שהגיע לתפקיד בתרגילים מניפולטיביים, תוך הפרת כל מילה וכל התחייבות שלו בשנה שחלפה, בין אם בנושא מגיפת הקורונה, בין אם בנושא הביטחון ובנושאים פוליטיים-מפלגתיים. מנהיג שכמו קודמו, האנגלית שלו משובחת, אבל האמינות שלו שואפת לאפס.
האורח שלך אומנם יעלה את הנושא האירני, אבל דע לך, כבוד הנשיא, שעיקר שאיפתו היא להצטלם אצלך בחדר הסגלגל, יושב מולך ליד האח המבוערת, לעיני כל כלי התקשורת, מה שיקבע, כך הוא מקווה, את מעמדו כראש ממשלה בעיני קהל הבוחרים בישראל. להערכתנו, ספק אם זה יעזור לו. אפילו תקשורת אוהדת ומלטפת באופן חסר תקדים, שהוא זוכה לה בארצו, אינה מסייעת לרוממו, לעצב את מעמדו כראש ממשלה "טבעי". אחרי חודשיים שמר בנט בתפקיד, נראה שהוא מצטייר בארצו שלו כמנהיג זמני, כושל, יומרני, דמות שתחלוף מהר בהיסטוריה של ישראל. יש סיכוי גדול שהוא ייזכר לא רק כראש הממשלה המוזר שקם לה, אלא אולי גם כמי שיכהן פרק זמן קטן אף מזה של - אתה זוכר? - אהוד ברק.
כמובן, אין לך ברירה, כבוד הנשיא, אלא לקבל במלוא הכבוד ולפי כל כללי הטקס את מר בנט כראש ממשלה לגיטימי של ישראל, לקיים אתו שיחה. ספק אם יש בה טעם, ספק אם תניב תוצאות כלשהן, אבל הפרוטוקול מחייב. לבטח הוא יעלה בפניך בקשה, לרדת מנושא הקמת קונסוליה אמריקנית במזרח ירושלים, מה שלדעת רבים בישראל מסכן את אחדותה של העיר, אבל אל חשש, הוא יעלה זאת בקול רפה, כמו לצאת ידי חובה. תוכלו לסכם את המיפגש ביניכם במלים: "שמחתי להכיר את ראש הממשלה בנט, שתי מדינותינו חולקות אותם ערכים, השיחות היו נעימות ומועילות". נכון, אתה מעדיף לפגוש מנהיג יותר בשל, יותר מנוסה, יותר סמכותי, יותר מקובל בארצו, אבל זה תוצר הפוליטיקה הישראלית הסבוכה, ששלחה את המפלגה הגדולה ביותר לאופוזיציה.
גם בירושלים מכינים תיק ביקור בעבור ראש הממשלה בנט. הוא יקרא ויעלעל בו שוב ושוב במהלך 12 שעות הטיסה. "אתה עומד לפגוש נשיא אמריקני המבוגר ממך בשלושים שנה", ייאמר בו. כידוע לך, ג'ו ביידן, בארבעים שנות פעילותו בזירה הפוליטית באמריקה, גילה תמיד ידידות לישראל. ואולם המפלגה הדמוקרטית הפכה לעויינת לישראל, גם משום שהממשלה הקודמת שמה יהבה על המימשל הרפובליקני של טראמפ. למזלנו, הדמוקרטים בחרו בביידן המתון ולא באחד ממנהיגיהם הקיצוניים. אבל גם ביידן אפוף בהלכי רוח שמאלנים. ההוכחה העכשווית לכך - הנסיגה המבישה מאפגניסטן, שגרמה לירידת מעמד הנשיא באופן דרמטי בדעת הקהל. היא מזכירה את הנסיגות החד-צדדיות שלנו מדרום לבנון ומרצועת עזה. נסיגות שהצטיירו בעיני אויבינו, ובצדק, כבריחה, כאות לחולשה, והחמירו את המצב בגבולותינו.
לכן, ראש הממשלה, כדאי שתימנע מלזרות מלח על פצעי הנשיא החלש ביותר של אמריקה, שאותו תפגוש, ואל תזכיר את אפגניסטן. כמובן, הנושא האירני הוא המרכזי בשיחותיכם. ספק אם תצליח לשנות את דעתו של הנשיא ביידן בנושא, אבל תוכל להכריז לאחר מכן במסיבת העיתונאים, שהעלית את דאגת ישראל מגירעונה המואץ של אירן, תמיד ישראל תהיה מתואמת עם ארה"ב ולא תפעל על דעת עצמה. העיקר בביקור הוא התמונה המשותפת, הפוטו-אופורטיוניטי. אותו עליך, ראש הממשלה, לנצל בצורה מיטבית. מול המצלמות תפגין ביטחון עצמי, זקיפות קומה, כדי שהתמונה תהיה "חזקה". תמונה שהיא הזדמנות עבורך לשפר במשהו את המעמד הקלוש שלך בסקרים ובדעת הקהל שלנו. זכור מר בנט: ספק אם תהיה לך עוד הזדמנות-צילום שכזאת.
