זמן רב החזקתי בדעה כי תש"ח, ובמרכזה מלחמת השחרור, מוצתה עד תום בספרות העברית, בשירה ובפרוזה ובתיעוד ובמחקר האקדמי. איזו חריזה זקוקה כחיזוק לארבע שורות ב"מגש הכסף" לנתן אלתרמן - "אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם/ ואמרה: "מי אתם?" והשניים שוקטים/ יענו לה: "אנחנו מגש הכסף/ שעליו לך ניתנה מדינת היהודים".
ומה להוסיף על חיים גורי שכתב - "הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה ארוכה/ פנינו שונו, המוות נשקף מעינינו, איננו נושמים". הגודש אינו מותיר מקום לתוספת. "כמים לים מכסים".
הנה רשימה חלקית של הגודש לפי הא"ב: אורי אבנרי - "בשדות פלשת", "הצד השני של המטבע";
ד"ר עמירם אזוב - "משמר העמק לא תיפול";
נתיבה בן יהודה - "1948 - בין הספירות - 1980", בבחינת קריעת הקדושה המילולית והפיכתה למציאות לחימה צורבת;
חיים לזר (ליטאי) "כיבוש יפו";
עמיה ליבליך - "ילדי כפר עציון";
יגאל מוסנזון - "בערבות הנגב", מחזה, עימות על-רקע הגנת נגבה;
יזהר סמילנסקי (ס. יזהר) - "חרבת חיזעה" ו"שיירה של חצות";
יורם קניוק - "חימו מלך ירושלים"; "תשח";
נתן שחם - "הם יגיעו מחר" (המוקש השביעי).
משה שמיר - "הוא הלך בשדות" ו"פרקי אליק";
אניטה שפירא - "מפיטורי הרמ"א עד פירוק הפלמח";
ועל אלה נוספו זיכרונות הפוליטיקאים ואישי הציבור ומפעל "גווילי אש" שקיבץ את המורשת התרבותית של הנופלים. זו רשימה חלקית מאוד.
עד שלפני כמה ימים הלכתי בעקבות בתי קרן עבר-הדני ל"צומת ספרים" ברמת השרון, ושוטטנו בין המדפים, וספר צנוע בשם "הדס בקצה הלילה" (הוצאת עם עובד) צד את עיני מאת סופרת שלא היכרתי בשם גלי מיר-תיבון
1, והכריכה הבטיחה לקוראים טלטלה, ואני הטלתי ספק: מה עוד אפשר לומר על הקרב הכושל על מתחם לטרון שהיה בבחינת מאמץ עילאי לפתוח את הדרך לירושלים הנצורה?
נקלעתי למערבולת סוחפת. השנים הן טרום המדינה וימיה הראשונים. הקיבוץ קלט במלחמת העולם השנייה את "ילדי טהרן" - הם נערות ונערים שניצלו מהשואה ונקלעו לקיבוצים, אבל במעמד נחות. לא, הוריו של הנער הנבון והחכם ויפה התואר ומי שיהיה גם לוחם למופת נתן הצבר מנתקים אותו מכל זוגיות עם הדס שבאה מהשואה ללא הוריה, והוא מסתיר את זוגיותם מן החברים שלו עד שנפרדו, ומאבד אותה; והוא, הלוחם המפואר מתחרט ונוטש כאחרון העריקים את המשלט כדי לחפש אחריה בעיצומו של קרב הנפל על לטרון; ועוד מי שרוצה בהדס הוא גבי המבקש להיות ג'ובניק במלחמת השחרור ונקלע בעל כרחו לשדה הקרב וממלא תפקיד גורלי באחריתה של הנערה מילדי טהרן שהשתוקקה לשרת בשורה הראשונה של לוחמי הפלמ"ח המצילים את ירושלים.
לא אפענח כאן את החידה הממתינה בסיום הספר כדי לא לקלקל את הנאת הקריאה
2. גלי מיר-תיבון, ילידת קבוצת שילר הקימה את המכון למצויינות בהומניסטיקה ומרצה באוניברסיטת בר-אילן, ומבטיחה באורח מסתורי כי "כל המסופר בספר זה בדוי אך כמעט כולו קרה". ואני יודע בעקבות ספרה כי תש"ח יוסיף להיות השראה, כ"מעיין המתגבר", לכל סוגי הספרות העברית.
