בחודשים יוני-אוגוסט 1955 גברו חדירות ופעולות חבלה ומיקוש של חוליות הפדאיון שפעלו בחסות מצרית כנגד ישובים, אזרחים ומתקנים ישראלים בעיקר בדרום הארץ. אנשי הפדאיון המצריים פעלו בשיטת "פגע וברח". הם חדרו לשטח ישראל דרך גבולות כמעט פרוצים, תקפו ביריות וברימונים כלי רכב ונוסעים ישראלים בכבישי הארץ, הניחו חומרי נפץ ליד בארות מים ומתקנים נוספים, מיקשו דרכים ועוד. בחודש אוגוסט 1955 הגיע מספר התקריות והפיגועים הרצחניים שבוצעו על-ידי מסתנני הפדאיון המצרי, לשיא חדש. בחודש זה לבדו אירעו למעלה מ-40 תקריות ופיגועים ונרצחו על-ידי מסתננים מצרים למעלה מ-10 ישראלים רובם בשבוע האחרון של החודש. ב-25 באוגוסט 1955 תקפה חוליית פדאיון מצרית ממארב בנשק אוטומטי ג'יפ ישראלי בו נסעו שני חברי משק יד מרדכי שהיו בדרכם מיד מרדכי לארז. כתוצאה מהירי, הג'יפ התהפך ואחד מנוסעיו שלום (שולק) וכטל, בן 40, נהרג. חברו שנהג ברכב הצליח להימלט ולהזעיק תגבורת. כיממה לאחר מכן ב-27 באוגוסט 1955 תקפה חולית פדאיון מצרית באש מנשק אוטומטי מכונית צבאית שנסעה ליד אשקלון שניים מנוסעיה נפצעו. כנראה אותה חוליה או חלק ממנה הניח באותו יום מטען חומר נפץ בבאר במעברת מגדל. באותו יום בסביבות השעה 10 בלילה הותקף בירי נהג מונית שנסע לבדו ליד ארז. הנהג הצליח להימלט עם רכבו וסיפר כי הבחין בעת הירי במספר דמויות לצד הדרך. נהגים נוספים בכבישי הדרום דיווחו על ירי לעבר מכוניתם. כמה מהם נפצעו. בתוך יממה אחת בתאריכים 29-30 באוגוסט 1955 רצחו מסתננים מצריים שבעה ישראלים. המסתננים חדרו לעומק ישראל, ורצחו 4 פועלים מנס ציונה בפרדס ליד בית עובד. כשהפועלים בוששו לשוב מעבודתם נערכו חיפושים ממושכים בסביבה עד שנתגלו גופותיהם. באותו היום, כנראה אותה חוליה מצרית או חלק ממנה תקפה בירי אש משפחה בת חמש נפשות שטיילה בכביש בן קוביבה וזרנוגה בקרבת רחובות. אבי המשפחה נומה יעקב חי (56) נפצע קשה ומת מפצעיו כעבור שעה קלה בבית חולים. שאר בני המשפחה נפצעו. כן נהרגו לקראת סוף החודש שלושה ישראלים בפיגוע ליד כפר מנחם.

בעקבות התקפות הפדאיון הרצחניות החליטה ממשלת ישראל לנקוט בפעולת תגמול משמעותית. היעד שנבחר - מבנה משטרת חאן יונס שהיה בסיס של הצבא המצרי ששימש גם מטה של הפדאיון המצרי, וממנו יצאו יחידות של הפדאיון לפיגועים בשטח ישראלי. בליל ה-31 באוגוסט 1955 פשט כוח צה"ל צנחנים חילי גדוד 890 המיתולוגי על מבנה המשטרה בחאן יונס. הכח התפצל לכמה כוחות (פלוגות) והיה ממונע על זחל"מים - רכבים משוריינים וחסיני כדורים. הכח חצה את גבול ישראל מצריים ובדרכו ליעדו בבנין המשטרה בחאן יונס עבר דרך הכפר בני סוהיל. תושבי הכפר גילו אדישות למראה משורייני צה"ל העוברים בכפרם אולי כי לא ידעו כי מדובר ברכבים של הצבא הישראלי. במקביל לפשיטה על בניין משטרת חאן יונס אחד מכוחות המשנה שהשתתף בפעולה, בפיקודו של רפאל איתן, לימים רמטכ"ל צה"ל, תקף מוצב מצרי ששלט על כביש חאן יונס כדי להבטיח נסיגה בטוחה של חילי צה"ל החוזרים מהפעולה לשטח ישראל.

לוחמנו כבשו את מבנה מבצר משטרת חאן יונס כמעט ללא התנגדות והניחו מטעני חבלה ופוצצו והרסו את המבנה. המבנה היה אחד מלמעלה מ-50 מצודות טיגארט שבנו הבריטים בארץ, יצוק בטון בן 3 קומות. החיילים פשטו על המבנים ועל המכוניות שבחצר בניין המשטרה והרסום. כיבוש מבנה משטרת חן יונס והריסתו נמשכו כ-40 דקות. עם תום ביצוע המשימה חזר הכוח הפורץ בשעה 12:30 לשטח ישראלף יחד עם כמה כוחות משנה שנועדו לאבטח אותו ולמנוע הגעת כוחות תגבורת, נשארו בשטח המצרי עוד זמן מה, אולם בשובם דיווחו כי לא ראו כל ניסיון לבא לעזרת המחנה המצרי שהותקף.

הרמטכ"ל רב אלוף משה דיין וקציני צה"ל בכירים נוספים המתינו לכוחות החוזרים מהפשיטה במעבר הגבול עם מצריים. בפעולה נהרג חיל צה"ל אחד, הצנחן אמנון לביא בן קיבוץ שריד שבעמק יזרעאל ו-8 מחיילנו נפצעו קל. למצרים נהרגו כ-70 הרוגים (הערכה) וכ-60 נפצעו. בניין המשטרה נהרס וכן נהרסו מתקנים נוספים באזור. הפעולה הוגדרה כמוצלחת והובילה כמה ימים לאחריה ב-4 בספטמבר 1955 להפסקת אש בתיווך האו"ם. הנשיא נאצר הורה על הפסקה בפעילות הפדאיון מצד הגבול המצרי. שניים ממפקדי כוח הפעולה רב סרן מוטה גור שנפצע בפעולה וסגנו ומשה פלס (סטמפל) קיבלו צל"ש הרמטכ"ל משה דיין (שהומר לימים לעיטור העוז) על השתתפותם, תושייתם, ואומץ ליבם בפעולה.