עם ישראל נמנה על האומות המעטות שידעו קרוא וכתוב כבר בעולם הישן. רבי יוחנן בן זכאי, ורבי עקיבא אחריו ולא פחות ממנו, הפכו את הלימוד לערך מקודש ביהדות. מין תחליף להקרבת הקורבנות ולפעילות בבית המקדש שנחרב בשנת 70 לספירה.
מחקר של הפרופסורים צבי אקשטיין ועמיתתו האיטלקיה מריסטלה בוטיצ'יני בספרם "המיעוט הנבחר: כיצד עיצב הלימוד את ההיסטוריה הכלכלית של היהודים" מצא כי האימפריה הרומית שאבה יהודים מארץ ישראל למחוזותיה. כי הם ידעו קרוא וכתוב, וזה מה שהיה חסר לניהול הפקידותי ברחבי האימפריה.
הסתדרות המורים העבריים בארץ-ישראל הוקמה בזכרון יעקב ב-1904. שנה אחר כך הוקמה הגמנסיה העברית "הרצליה" ביפו ועברה לתל אביב. אז תסלחו לי, קורונה או לא קורונה - מה ההתרגשות הזאת מדי שנה שנפתחה שנת הלימודים (אלא אם יש שביתה ולא נפתחה, וזו כבר לא חגיגה).
כל שנה השרים עטים על בתי הספר, ההורים משגרים אל המצלמה את התלמידה או התלמיד בכיתה ו', אחד מייחל לחדש את הלימוד ואחד דווקא לא, והכל נראה מלאכותי. אני מסכים בחפץ לב לחגיגה הנערכת לתלמידים "שלום כיתה א'". אכן זהו יום מכונן בעבורם לכל ימי חייהם וראוי לעגן אותו בזיכרונם ובתודעתם. כל השאר זו סתם מהומה על לא מאומה.
קדימה, לכיתות, מי יודע להוכיח מה הנוסחה למשוואה ריבועית? או כמה שיטות יש להוכיח חפיפת משולשים?