בימים האחרונים מלאה המדיה בהשערות מהשערות שונות על הסיבה האמיתית לביקורו של גנץ במוקטעה ברמאללה. גם כאשר נגלה לעיניו פרצופו החמוץ של בנט בעניין זה, לא נרתע גנץ. הביקור יצא אל הפועל.
לא בכדי הגדיל לעשות ישראל היום, כאשר פתח ביום שלישי האחרון דיון בנושא זה תחת הכותרת "זעם בממשלה על גנץ: הוא מרגיז את כולם". לשם הבהרה נקדים וננער מעט את 'סידור העבודה' על פיו התחייבו סיעות הקואליציה החדשה לפעול "יחד". מה פירוש ה"יחד" הזה ומה צפוי לנו, לעם ישראל, בעקבותיו: קרי מה בעצם אומר לנו ההסכם הקואליציוני האחרון.
הסכיתו נא: "סיעות ימינה ותקווה חדשה הנן חלק מגוש הימין בראשות מפלגתו של נפתלי בנט, והשרים וסגני השרים שלהם יהיו עם זיקה לראש הממשלה המיועד. סיעות יש עתיד, כחול לבן, העבודה, ישראל ביתנו ומרצ, יהיו חלק מגוש השמאל בראשות יאיר לפיד, והשרים וסגני השרים יהיו עם זיקה לראש הממשלה החליפי".
במילים אחרות, כאן חבויה האמירה כי פעילותו האחרונה של גנץ כרוכה ושלובה בהסכמה מראש של לפיד. המונח זיקה הוא מונח גמיש מאד. עכשיו התבררה מורכבותו בנסיעתו של גנץ למוקטעה, למרות פרצופו החמוץ של בנט.
הקואליציה הנוכחית, ובראשה נפתלי בנט הורכבה ממי שנשארו בכנסת הנוכחית כרסיסי מפלגות, חלקן על סף אחוז החסימה, ובכלל זה העבודה, תקווה חדשה, כחול לבן, מרץ והשבר שנותר לאחר הפילוג במפלגה הערבית המשותפת. פועל יוצא ממצב זה הוא להיטותם של ראשי המפלגות הללו להגדיר לעצמם מחדש את הבייס שלהן, את ציבור הבוחרים העלום שלהם, שחלקו התפורר והריהו נע ונד, לא כולו נשאר לעגון במפלגת האם שלו לשעבר.
דוגמה אופיינית למצב דברים זה היא כחול לבן. לגנץ ברור כי במבחן הבא, קולות מהליכוד הוא כמובן לא יקבל, ולכן נותר לו, אם חפץ חיים פוליטיים הוא, לפזול אל מאגר הבוחרים של לפיד וסער (מכאן להיטותו להקמת ועדת חקירה בנושא הצוללות, עוד ניגוח בנתניהו. מה רע?), ואולי גם זה של העבודה (או מה שנותר ממנה). כדי ל"עבות" לעצמו את ציבור בוחריו, הוא אפוא חייב להצטייר בעיניהם כפוליטיקאי יוזם ואף פורץ דרך... לאיזו דרך הוא יפרוץ, כאשר התיק הנוכחי (שר הביטחון), מחייב אותו ליוזמות ימין תקיפות במילים שאין מאחוריהן דבר, כלפי החמאס? ובכן הדרך הזו מצויה כפי שמסבירים לו יועציו, במעלה הדרך למוקטעה... ברמזור הקרוב שמאלה בבקשה!
וכך הולך לו שר הביטחון בממשלת ישראל לאבו מאזן כאשר אמתחתו ריקה... ומכיוונו של יאיר לפיד אף מהבהבת נורה אדומה, לאמור: אל תכביד על אבו מאזן יתר על המידה. ובמילים אחרות: אל תדבר עם אבו מאזן על הנושאים החשובים באמת. לא על הפלישות הבריוניות של הרשות הפלשתינית לשטחי C, שעל-פי ההסכמים עם הפלשתינים עצמם, אמורים להיות בסמכות ובניהול ישראלים. הפלישות הללו, על-פי מיטב המסורת של דונם ועוד דונם, גורמות לישראל ולתכנון הגבולות העתידיים שלה, נזקים גדולים. מול עינינו מתבצעת דריסה גסה של ההסכמים הללו בגוש-עציון, על כביש אלון, בכביש 90, על הדרך מירושלים לים המלח, ובעשרות אתרים נוספים.
נגד ישראל התפתחה מלחמה זוטא מצד "הפרולטריון", ה"עמך", של הרשות הפלשתינית וגם מצד ערביי ישראל. לכאורה מדובר בדברים קטנים, שלא ראוי לעסוק בהם, ובמיוחד לא במדיה הארצית. הנושא הזה קטן עליה... בפועל, ההתיישבות היהודית לאורכו של הקו הירוק לשעבר, הייתה למשיסה. גניבות מים, חשמל, פריצות חמושות לבתי מתיישבים (אל תעזו לירות במתפרצים, ע"ע מקרה דרומי), התפרעויות בכבישי הדרום והצפון, כולל שימוש בבק"תבים ובאבנים. עוד ועוד מקרים של פרוטקשן, ולא נזכיר כאן את הפרעות בערים המעורבות והיחס המוזר אם להגדיר זאת בלשון המעטה, של המשטרה והמערכת המשפטית כלפי פורעים אלה.
ומה עושה גנץ. שר בכיר בממשלת ישראל? הולך להציע להם עוד כסף. ועוד לעשות זאת על חשבון ההתיישבות היהודית? באיו"ש... ימים טובים הגיעו לעם ישראל...
