סעו צִיּוֹנָהּ הקורונה עדיין אתנו! ראוי להזכיר, ואינה מתכוונת להרפות - למרות התגובה הלא-נחרצת של ממשלת הכחש והמרמה, שמישהו כתב לראשה ספר על הדברת המגיפה, ולמרות מה שנראה כאדישות ישראלית למגיפה. לפיכך, הנה שירו של שאול נגר, המבוסס על שירו המפורסם של נח רוזנבלום משנת תרנ"ח (1898), הפותח בשורות, "שְׂאוּ צִיּוֹנָה נֵס וָדֶגֶל, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה".
וכך כתב שאול נגר:
"נָס הַדֶּגֶל, סְעוּ צִיּוֹנָה,
תִּפָּגְשׁוּ כָּאן עִם קוֹרוֹנָה,
בְּכִנּוּס אוֹ בָּרַכֶּבֶת
לְאֶזְרָח תָּמִים אוֹרֶבֶת. //
לְכִידוּת אוֹ אַף מִשְׁמַעַת -
הַתְּכוּנָה שֶׁכֹּה נוֹדַעַת -
עָזְבוּ מִזְּמַן אֶת הַבְּרִיּוֹת
הַצּוֹעֲקִים רַק תְּנוּ לִחְיוֹת. //
מְשַׂגְשֶׂגֶת וּבוֹעֶטֶת
בַּחֲשַׁאי הִיא גַּם לוֹאֶטֶת,
מַפִּילָה הִיא לְמִשְׁכָּב,
בְּלִי הַתְרָעָה עַל גַּל תִּרְכַּב. //
מַכְחִישִׁים יֵשׁ לַקּוֹרוֹנָה -
מִשְׁקָלָם יוֹתֵר מִטּוֹנָה,
קִצְרֵי רְאוּת, נֶהֶנְתָנִים,
שֶׁלֹּא יַתְמִידוּ כָּךְ שָׁנִים. //
שְׂאוּ צִיּוֹנָה נֵס וְדֶגֶל,
הִתְאַמְּצוּ, יִטֹּף הָאֵגֶל,
יַחְדָּו נִגְבַּר נִתְעַשֵּׁתָה,
נִתְגַּבֵּר, נִצֹּר בְּלִי רֶתַע". //
שנת שמיטה ה'תשפ"ב היא שנת שמיטה - אחת המצוות, התלויות בארץ-ישראל; כלומר, נוהגת רק בה. שנת שמיטה היא השנה השביעית במחזור השנים, שלפי המסורת, החל בשנה ה-21 להתנחלות בני ישראל בארץ. לכן, היא נקראת גם, שביעית.
"כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם - וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַ-ה'", נאמר בספר ויקרא (פרק כ"ה, פסוק ב'). הצטווינו לשמוט את הארץ. כלומר, לתת לה מנוחה, לא לעבדהּ ולא לקטוף את יבולה, אלא להפקירו לכל דיכפין. דרך אגב, שמיטה חלה גם על ענייני כספים. שנת שמיטה נמשכת מא' בתשרי, שהוא ראש-השנה, עד כ"ט באלול, ונוהגים להחילה כבר מקיץ השנה השישית עד ט"ו בשבט בשנה השמינית.
עם ראשית ההתיישבות בארץ-ישראל בסוף המאה התשע-עשרה, היו צריכים ראשוני האיכרים היהודיים והרבנים להתמודד עם מצוות השמיטה. בתחילה ניתן היתר מכירה, המזוהה עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבן של יפו ושל המושבות. למרות שרצה, ששמיטה תישמר כהלכתה, העריך הרב קוק, ששמיטה תהרוס את המושבות החקלאיות, והורה לתמוך בהיתר המכירה, שפסקו רבנים שקדמו לו, ולפיו ניתן למכור את הקרקע לגויים למשך שנת השמיטה, וליהנות בכל זאת מפרי הארץ. מתן ההיתר גרם לביקורת קשה של רבנים, שחלקו עליו.
עם הקמת מדינת ישראל היו רבנים, וביניהם הרב שלמה גורן, שטענו, שהבעלות הכוללת של המדינה על הקרקעות מונעת את השימוש בהיתר המכירה. השימוש בהיתר המכירה נמשך, ובהיותו הרב הראשי, שותף הרב גורן ביישומו, והכניס בו שיפורים.
חקלאים שומרי שמיטה יכולים לשמוט לחלוטין את הקרקע, להשתמש בהיתר מכירה, להתקשר עם "אוצר בית-דין", או לגדל על מצע מנותק - יבול חממה, שאינו מחובר לקרקע, ואינו מושקה בגשמים. צרכנים יכולים לצרוך בשביעית ירקות ופירות מיבול השנה השישית (בתנאי, כמובן, שאוחסן כיאות), מיבול נכרי (שגידל גוי בארץ-ישראל), או מייבוא (יבול חו"ל).
הפתרון המעניין ביותר נקרא, "אוצר בית-דין" - כדי למנוע פגיעה בשדות, במטעים ובציוד חקלאי, נעשה קטיף מאורגן של היבול המופקר בשנה השביעית, והוא מחולק/נמכר לציבור במחיר זול. כיוון שיבול שביעית חסר כל ערך כספי, מכסה מחירו לצרכן רק את הוצאות הקטיף, ההובלה והשיווק.
ראוי להזכיר, כי יש בארץ-ישראל אזורים שאינם נכללים בקרקעות שחובת שמיטה חלה עליהן - למשל, בגולן, בגליל המערבי, בערבה הדרומית ובנגב. כלומר, ניתן ליהנות מיבול, שגידלו בהם חקלאים יהודיים.
החסינים 2 פלוני, דיווח איתמר לוין באתר הזה, נידון לעונשי מאסר על שעשה בבתו הקטינה מעשים מגונים, ואף אנס אותה. אומנם זה היה מזמן, אך משפטו הסתיים (?) עתה, ואין לנו מושג מי הוא. גם בתיק, שהובא לבית המשפט העליון נקרא האב האוהב, פלוני.
למה?! כי גם הוא במיוחסים; והרשו לי להניח - רק מפני שאני רשע-מרושע - שהטעות, שמצא בית המשפט העליון בכתב התביעה, והביאה להקלה בעונשו, לא הייתה תמימה, אלא הנחת סלב מובנית.
ברחו בסוף יולי 1958 ברחו 66 אסירים ביטחוניים מכלא שאטה, ובמרד האסירים נהרגו שני סוהרים ואחד-עשר אסירים. בינתיים שונה שמו של הכלא לבית-הסוהר שיטה; וכעת, הוא כלא גלבוע, אך השיטה נשארה בעינה - רשלנות ומעילה באמון.
בגרסה מוקדמת של הידיעה נמסר, כי רב-גונדר קטי פרי, נציבת שירות בתי-הסוהר, דיווחה, כי הבורחים לא חפרו מנהרה, אלא הרימו משטח כבד, שכיסה על חלל בקרקע (פתח ביוב - אב"ץ). אני מבין היטב מדוע נמחק הפריט הזה בהמשך.
ביפן הייתה נציבת שירות בתי-הסוהר מתפטרת מיד בעקבות הבריחה, או אפילו מבצעת חראקירי. אצלנו היא עוד תקודם...
אבל הפריט המעניין ביותר בסיפור, שכתב באתר הזה עידן יוסף, הוא: "חקלאים שהבחינו בנמלטים בשדות סברו שהם גנבים ודיווחו למשטרה בסביבות השעה 03:00, אך זו לא שלחה שוטרים, כנראה משום שחשבה שמדובר באירוע פלילי שגרתי...". תיאור מדויק של בטלנות משטרתנו בכל האמור בפשיעה חקלאית וגם אחרת. כנאמר - מה משותף לשוטר עברי ולסינדרלה? הם נמצאים רק באגדות!
כמובן, יהיו תחקיר והפקת לקחים, ומפקדים בשב"ס ובמשטרה יקודמו, וישובחו; ואולי ימצאו ש"ג אחד, שיוכלו להאשימו - כמנהג בני ישראל. למה להפלות רק את מפקד משטרת לוד בפרעות תשפ"א?!
נפוטיזם בניקיונות לקראת ראש השנה גיליתי גזיר עיתון, שנעלם, ודיבר על מינוי משנה-ליועץ המשפטי לממשלה.
וכרגיל, בממלכת המשפט שלנו, שפועלת בלא בקרה, נבחר לתפקיד עו"ד גיל לימון, הידוע כחבר ותיק של ד"ר אביחי מנדלבליט, שהמליץ על מינויו, עוד מימיהם בפרקליטות הצבאית. למי שאינם זוכרים - מנדלבליט הנו היועץ המשפטי לממשלה, וישב בראש ועדת האיתור, שהמליצה על מינוי לימון.
נפוטיזם כל כך בוטה איני זוכר; ולהנחתי לו נעשה כדבר הזה במשרד ממשלתי, או בחברה ממשלתית, היה היועץ המשפטי לממשלה משליך על המבצעים בליסטראות ענקיות ושאר ירקות, ומונע את המינוי.
אך בדמוקרטיה, המעוותת על-ידי מערכת אכיפת החוק שלנו, ליופיטר מותר מה שאסור לשור, כיוון שאין דין ואין דיין.
