אני מודה באשמה

אני מודה באשמה, שמטיחים נגדי קוראים רבים בתגובות לרשימות ושירים, שפרסמתי בשנים האחרונות באתר "חדשות מחלקה ראשונה". לצערי, תגובות רבות מנוסחות בגסות רוח ובבוטות לשונית, כשהמילים בוגד ועוכר ישראל מככבות בחלק מהתגובות. אני מודה באשמה, שאני שוחה נגד הזרם. אני מודה שקשה עלי מאוד השחייה נגד זרמים עכורים של חשיבה לאומנית וגם משיחית הן בציבור היהודי והן בציבור הערבי במדינת ישראל. אני מודה באשמות הרבות שמוטחות כלפי. כן, אני מודה בגאווה רבה באשמה, שאני שייך לאלו, שהחלוקה הקובעת עבורם אינה בין יהודים וערבים בארץ הזו, אלא בין מי שיש לו אינטרס בשיטה המעמדית הקיימת לבין מי שיש לו אינטרס לשנותה. אני רואה עצמי שייך לאותם אלו הנחושים לדרוש לשנות אותה. לתת להון האנושי העובד והיוצר להכתיב את חיינו ולא להון. אני, כמי שיש לו עניין בשינוי השיטה המעמדית, שייך לאלו הטוענים, שניתן להציע פוליטיקה יהודית-ערבית במקום פוליטיקה רק ליהודים ופוליטיקה אחרת לערבים בלבד, במיוחד שהיא מלווה במגמות כוחניות המבקשות להנציח שליטה בכוח הצבא על העם הפלשתיני החי בארץ הזו. כן, אני גאה להיות שייך לקבוצה, שלצערי הרב, אינה גדולה, הפועלת לכינונה של חברה אחרת, חברה שלא תהיה נתונה לסד הקפיטאליזם, המאופיין בסתירות עמוקות ומבניות. כן, אני גאה להיות שייך לאלו הנאבקים לכינונה של חברה הומאנית ודמוקרטית של צדק חברתי המשולב בצדק מדיני לשני העמים. אני שייך לאלו הדורשים להמיר את הדפוסים הקפיטליסטיים בדפוסי חיים סוציאליסטיים, כשאמצעי היצור נתונים בידי ההון האנושי העובד. מתנת טבע, נכס נדיר באוצרות, כמו ים המלח, אסור שתעבור כמתנת מדינה למשפחה אחת, כשלרשותה הועמדו כל אמצעי הייצור של הימה העשירה, בה התברכה מדינת ישראל ומנגד הון אנושי עובד נתון לחסדיה של משפחה אחת ובעלי המניות הנסחרות בבורסה. כן, אני גאה להיות בין אלו שערכים של סוציאליזם דמוקרטי ממלאים את עולמם הרוחני. מכל יתר האשמות הרבות שאני מוכן להודות בהן בגאווה רבה, אני מודה, שאני שייך לאלו המציעים פתרון צודק לשני העמים, פתרון של שתי מדינות לשני העמים החיים על כברת ארץ אחת. הקמת מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים המזרחית, לצד מדינת ישראל, שבירתה ירושלים המערבית. אני גאה לקבל עלי את האשמה "אתה סוציאליסט" "אתה קומוניסט". כל עוד הרגע עלי זורח, אלחם למען פתרון צודק לשתי המדינות - מדינת ישראל ומדינת פלשתין, שתי מדינות עם שתי בירות בירושלים, הזוכות לתמיכת משפחת העמים.

והיו אחד בידי

בֵּין הַיַּרְדֵּן לַיָּם בִּדְוֵי עֶרֶשׁ טְבוּל זָהֳרֵי רָקִיעַ עֲלוּמִים אָכַל הַשָּׁרָב. לֹא שְׁלוּלִית אַחַת שֶׁל דָּם רִשְׁפָּה וְרִפְשָׁה גָּמְאוּ מַתַּת רֶחֶם וָשַׁד - מַתַּת חַיֵּי שָׁרָה וְהָגָר בְּבִצּוֹת שִׁנְאַת חִנָּם. כָּל עוֹד הָרֶגַע עָלַי זוֹרֵחַ יְהִי דְּבַר אֱלוֹהִים אֵלַי לֵאמֹר: קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו - יִצְחָק וְקַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָליו - יִשְׁמָעֵאל וְקָרֵב אוֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד "וַעֲשִׁיתֶם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי".¹ איתן קלינסקי