מי מאתנו לא נפל אי-פעם במלכודת היוהרה ותחושת העליונות על פני אחרים? אין קל וטבעי מכך. התחושה הסובייקטיבית שאני טוב מזולתי, יודע הכול, חכם, מוצלח ומוכשר מאחרים גורמת לנו להיכשל בחיים.
המדינאי, המדען והסופר האמריקני בנג'מין פרנקלין אמר: "כשהגאווה מתרבה, המזל פוחת", ואילו הארי טרומן, שהיה נשיא ארצות הברית, אמר: "מדהים לאילו הישגים אפשר להגיע אם לא אכפת מי מקבל את הקרדיט". ננסה לשנות את חשיבתנו ולראות את עצמנו כשווים באופן מוחלט לאנשים אחרים. נקשיב להם, נכבד אותם, ונבין שמבחינתם חייהם קדושים וחשובים כפי שחיינו חשובים וקדושים לנו.
על חשיבותה של הענווה כתב הרמב"ן, מגדולי הפוסקים היהודים בימי הביניים, באיגרתו: "האדם צריך לדבר תמיד בנחת, ולהימנע מכעס, להתבייש מכל אדם ולהחשיב כל אדם כגדול ממנו". כל אדם הוא עולם בפני עצמו. כל אדם הוא התגלמות היקום והתממשות היסוד האלוהי על פני האדמה. לכן אנחנו מצווים בכיבוד כל אדם באשר הוא. עני כעשיר, יפה כמכוער, חשוב כזוטר, נמוך כגבוה, צעיר כזקן, ללא הבדל דת, גזע או מין. את כולם עלינו לכבד כבני אדם.
ר' ישראל מסאלנט, מייסד תנועת המוסר ביהדות, אמר: "כשאני רואה בעל גאווה, אני מרגיש בחילה עד כדי הקאה". עלינו להביט באנשים בגובה העיניים. לא להתנשא מעליהם, וגם לא להשפיל את עצמנו בפני שררה, כוח, כסף, מעמד וכדומה. עלינו לעמוד על משמר כבודנו האנושי ולא לתת לזולת לפגוע בנו. בו בזמן אסור לנו לרמוס את כבודו האנושי של הזולת, אפילו כשאנו בטוחים שהוא ראוי לכך. גם אם אנחנו אוחזים בתפקיד רם זה או אחר, אל לנו לשכוח לרגע שבאותה מידה שקיבלנו את התפקיד הרם, כך אנחנו יכולים לאבדו.
התפקיד, הכסף, המעמד החברתי והכלכלי, הדרגות - כל אלו אינם מעניקים לנו את כבודנו האנושי. כבודנו האנושי מוענק לנו בזכות, ברגע הולדתנו כבני אדם. אבל נוכל לחזק את הנפח האנושי שלנו אם נעשה למען הזולת, אם נרבה במעשים טובים, אם ננהג באצילות נפש כלפי הזקוקים לנו, אם נפעל ביושר, בהגינות, בחוכמה ועל-פי שיקול דעת מוסרי.
כדאי שנשתדל שלא להיות במקום שיפוטי כלפי האנשים סביבנו. להיות בתפקיד השופט תמיד את זולתך, משמעו להעמיד את עצמך במדרגה מוסרית, שכלית ואנושית גבוהה יותר מהאחר. על בסיס מה? על סמך מה מותר לנו לשפוט אחרים?
הנה הסיבות מדוע אסור לנו לעשות זאת: · כבני אדם אנו נמצאים בדיוק באותה מדרגה כשאר בני אנוש. לכולנו תכונות שניתנו לנו על-ידי האל, כולנו בורכנו במתנת החיים, וכולנו מתמודדים עם המציאות לפי כוחנו, הבנתנו, יכולתנו הפיזית, השכלית, הכלכלית והתודעתית.
· ומי ערב לנו שמה שלדעתנו נכון הוא ה"נכון אבסולוטית"? וכי יש בכלל משהו שהוא נכון אבסולוטית? הנכון תמיד יהיה בעינינו, על סמך המשקפיים שאנחנו חובשים, על סמך מערכת הערכים שלנו, על סמך הנורמות, התרבויות והקודים החברתיים שלנו, שהם סובייקטיביים לחלוטין.
· כבר חז"ל אמרו
"אל תדון אדם עד שתגיע למקומו". דהיינו, מן המקום שבו אנו נמצאים אין לנו האפשרות לבקר מעשיו של אדם שנמצא במקום אחר, בתנאים אחרים, בנסיבות אחרות. באותן נסיבות פעל האחר כפי שפעל על סמך שיקול דעתו, רגשותיו, צרכיו הרוחניים, פחדיו, תחושותיו, זיכרונותיו, ועל סמך הפירוש שהוא נתן למציאות שאותה חווה. ומשום שהפירוש הוא סובייקטיבי לחלוטין, אין לנו זכות כלשהי לבקר או ולשפוט אותו.
· ועוד סיבה מדוע אין לנו הזכות לשפוט אחרים היא משום שאנו מצווים בסובלנות. עלינו לקבל כמובן מאליו שהאדם האחר יהיה שונה מאתנו, שיחשוב אחרת, שיתנהג אחרת, שמערכת הערכים שלו תהיה שונה. זהו המצב הטבעי ביותר, והוא פועל יוצא מהרבגוניות המאפיינת אותנו ומהשונות שלנו כבני אדם. לו היינו כולנו דומים זה לזו, אזי היכן היה כל יפי היצירה האנושית, מגוון הדעות, הפלורליזם הרעיוני, הגאונות, המדע, שפע היצירה האנושית בתחומים השונים? זהו קסם הקיום האנושי - אין ספור הגוונים האנושיים באופי, ביופי, בתרבויות, בחשיבה האנושית, במזון, בלבוש ובכל תחומי החיים האחרים.
עלינו לעודד מקוריות, יצירתיות, חשיבה אחרת, הטרוגניות. זהו הממד שמעשיר את חיינו, מגוון אותם ומונע מאתנו לחיות בעולם חדגוני ומשעמם. זוהי הלחלוחית של חיינו, שמעשירה במיליוני גוונים את הווייתנו ואת שהותנו כאן ביקום. זוהי תרומתנו האנושית לעולם הנפלא הזה. בואו לא נדכא את היצירתיות הזו. נקבל את האחרים כשווים לנו, ונעזוב את כורסת השיפוט המטאפורית שאנו יושבים בה.
כך כותב הסופר י. ל. פרץ: "אין לך שני אילנות שווים, שני עלים שווים, ועל אחת כמה וכמה בני אדם שווים זה לזה". הכוונה בדבריו שאין אנשים הזהים זה לזה. כולם שווים מבחינה אנושית, אך שונים זה מזה בתכונות ובכישורים.
ישנו רק מקרה אחד בו אנו מצווים לשפוט ואף לעצור אנשים אחרים ממעשיהם. במקרה של התנהגות בלתי מוסרית ובלתי אנושית הפוגעת בבני אדם אחרים, רגשית, כלכלית, פיזית או בכל אפיק אחר. אזי נעשה כל מה שביכולתנו, כאנשים פרטיים וכמדינות, על-מנת להפסיק את המעשים הבזויים הללו.
