אגדת השטיחים הרקומים
לאורך שנים התמקד מריק לכנר בעבודתו בציורי שמן, ברישום ובאקוורל, אולם לפני מספר שנים הציג במפתיע סדרת עבודות לא גדולות שכולן מעשה רקמה ידנית, בלתי מהוקצעת במתכוון. מהלך זה גילה את משיכתו למלאכת יד עמלנית ולעבודות טקסטיל. בתערוכה במוזאון הרצליה מוצגים אחד-עשר שטיחים מתוך סדרה רחבה יותר שיצר מריק לכנר בשלוש השנים האחרונות. עבורו, היה זה חיבור למסורות שהכיר מילדות, כבן למשפחת מהגרים מברית-המועצות לשעבר.
"על קירות הבית בצ'רנוביץ היו תלויים שטיחי קיר צבעוניים ובהם ארוגות דמויות מעולם האגדה, המיתולוגיה הרוסית והפולקלור העממי. ברוסיה שמשו שטיחי הקיר כקישוט וכאמצעי לבידוד ולשמירה על טמפרטורת החדר. גם לאחר המעבר לארץ, נתלו השטיחים מחדש בדירת המגורים, על-אף שינויי האקלים והתרבות", אומר לכנר.
בשיחה על המחשבות שליוו אותו לאורך הפרויקט, מכוון לכנר לפסקת הפתיחה בספרו של אובידיוס. מכאן גם שם התערוכה, "מטמורפוזות" או "ספר השינויים".
סדרת השטיחים המוצגת כאן נוצרה באריגה אקספרסיבית הכוללת חוטים באורכים משתנים, פרימות, חורים, הדבקות וריסוס בספריי צבע על מצע השטיחים, בסגנון ציורי הגרפיטי ברחובות.
חתולים, חתולי רחוב או חתולי בית מתפנקים, הם מוטיב חוזר בעבודותיו. בעבודה אחרת זהו העצלן התלוי על ענף בודד על-רקע כהה שהילדים בתמונה נהנו להצטלם לידו. כלוב, גולגולת, בובות ודמויות הפורצות מהשטיח משאירים כר נרחב לדמיון.