י"א במרחשוון הוא יום פטירתה של רחל אמנו. היא נקברה על אם הדרך בדרך אפרתה סמוך לעיר בית לחם. ביום זה רבים העולים לקברה לבכות ולהתחנן לבוא הגאולה.
בתורה אין הסבר מדוע קבר יעקב אבינו את רחל רעייתו בדרך. יש המסבירים זאת, שהסיבה לכך היא טכנית - יעקב ובניו היו בדרך ולא הגיעו למקום של קבע, ומכיוון שהם לא יכלו לשאת אותה איתם עד לחברון, וגם לא יכלו לדאוג לקבורה יותר מכובדת לכן הם קברוה בבית לחם.
סיפור מותה של רחל וקבורתה מובאים בשתי מקומות בספר בראשית. הראשון - בפר' ל"ה פס' ט"ז - י"ט שם מוזכרת מיתתה של רחל בדרך מבית - אל לחברון. השני - בפר' מ"ח פס' ז' בדברי יעקב ליוסף לפני מותו: "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם".
אם נעיין בין פרשני המקרא השונים נגלה שהיו סיבות שונות לקבורתה של רחל סמוך לבית לחם ולא במערת המכפלה אשר בחברון.
מפרש התורה רש"י מסביר על קבורתה בדרך: "ואקברה שם - ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בלבך עלי, אבל דע לך, שעל-פי הדיבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזרדן והיו עוברים דרך שם יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים. שנאמר (ירמיהו ל"א, י"ד) "קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה".
לפי רש"י, יעקב מסביר ליוסף שהוא קבר את רחל בדרך לא מתוך אילוץ ולא מתוך נחיתותה לעומת לאה, אלא מסיבה חשובה אחרת, היא נקברה בדרך כדי להתפלל על בניה היוצאים לגלות. הרמב"ן מסביר את משמעות קבורתה בדרך בפר' מ"ח, ז': "הכוונה ליעקב שלא הוליך אותה למערה כדי שלא יקבור שתי אחיות, כי יבוש מאבותיו, ולאה היא הנישאת לו ראשונה בהיתר, ורחל באהבתו אותה בנדר אשר נדר לה לקחתה".
לפי דברי הרמב"ן - קבורתה של רחל בדרך לא הייתה במקרה. רחל לא נקברה במערת המכפלה מפני שיעקב הרגיש שאין זה ראוי שהוא ייקבר עם שתי אחיות ששתיהן נשותיו, ורחל נפטרה בכניסה לארץ מפני שבארץ לא ראוי היה להיות נשוי לשתי אחיות.
ה"חזקוני" נוקט לגמרי בכיוון אחר (פר' מ"ח, ז'): "...עדיין לא הייתי מוחזק במערה, שהרי עשו מערער עליה, לפיכך קברתיה בדרך. אבל כשקברתי את לאה הלך לו עשו והניח לי הכול". "ואקברה שם" - כי ידעתי כי אותו גבול יעטה בחלק בניה... ואם קברתיה במערה אין זה כבודה שהרי היא בחלק יהודה בן לאה".
לפי פירוש זה קבורת רחל בדרך מצד אחד אילוץ, זאת בגלל יעקב שעדיין לא הייתה לו חזקה על מערת המכפלה, ומצד שני מקום הקבורה של רחל הוא המקום הראוי לה, מפני שהוא בגבול בנימין, בנה.
על הפסוק - "ותמת רחל ותקבר" (ל"ה, י"ט) מסביר הרב ברוך הלוי אפשטיין בעל 'תוספת ברכה': "במס' מועד קטן (כ"ח, א') 'ותמת שם מרים ותקבר, דבנשים תכף למיתה קבורה, משום דבנשים קרוב לניוול... אך מפני שמתה בלידתה והייתה שופעת טומאה ודאית, לא רצה להיטמא, וקברה במצוותו על-ידי אחרים". רואים אנו מכאן שמחשש ניוול המת הביאה יעקב לקבורה מידית.
במסכת חייה של רחל אמנו ניתן לראות את כוחה של התפילה, משמעות קדושתה של ארץ ישראל ובעיקר את דמות האימא היהודייה שהעניקה השראה למיליוני אימהות לאורך כל הדורות.
