רק אנשים תמימים מאוד יכולים להאמין לתירוצים המשפטיים כביכול של גדעון סער ושל היוע"מ מנדלבליט כאילו החוק המונע ממיליוני אזרחים להצביע בעד נתניהו בבחירות הבאות – הוא "חוק דימוקרטי" (ראה מעריב יום ו', עמ' 4). גם אדם שאינו משכיל ביותר מכיר מילדותו את "חזקת-החפות" המפורסמת הנהוגה בכל העולם והקובעת שאדם הוא חף-מפשע אלא אם הוכחה אשמתו מעל לכל ספק סביר. סער ומנדלבליט מנסים להפוך את המובן-מאליו על פניו ולקבוע הוראה בחוק כאילו מי שנאשם בפלילים – הוא פסול מלכהן כראש ממשלה – ואישום פלילי כבר קובע את עתידו הפוליטי – ואת עתידם הפוליטי של מיליוני מצביעים הבוחרים בו. הם מעלימים בנימוקיהם את העובדה שהצעתם היא במהותה הצעה פוליטית לפסילתו של נתניהו אישית – וגם רטרואקטיבית משום שהחקיקה המוצעת מזמינה מעצמה עתירות לבג"ץ שיבקשו לפסול אותו בהתאם ל"רוח-החוק". אין שום מדינה בעלת משטר פרלמנטרי שקבעה חוק שרירותי כזה – שכתב אישום בלבד, שנכתב על-ידי פקידים משפטיים – כבר פוסל ומעניש למעשה לא רק את הפרט – אלא גם את ציבור בוחריו. זאת המטרה של הצעת החוק לפסילתם של נתניהו וציבור בוחריו המונים לפחות שני מיליון איש. (בבחירת הליכוד והמפלגות בגוש האופוזיציה). לפיכך – צריך שיהיה ברור: - אם הכנסת בהרכב הנוכחי המונה כעשרים חכי"ם ערבים אנטי-ציונים ובצרוף מרצ של הורוביץ והעבודה של מרב מיכאלי (אויה, דוד בן-גוריון – ראה מי יורשת אותך?...) – תקבל את הצעת-החוק – זהו צעד ראשון וגדול לביטולה של המדינה היהודית האחת והיחידה – וזאת לאחר אלפיים שנות גלות, מאבק הרואי לעצמאות – ולאחר השואה המסמלת את סופו של העם אם איננו בעל מדינה ריבונית. ראוי גם לחשוב שמי שקובע הגשת כתב-אישום – אלה הם פקידי משרד המשפטים שאינם מלאכים-מן-השמיים – אלא אנשים בשר-ודם עם השקפות עולם פוליטיות. במצב החוקי הנוכחי – רק שופטים מקצועיים לאחר קיום משפט כהלכתו – רשאים לפסוק לחובת נאשם לפי כתב-אישום. אך סער ומנדלבליט מנסים בהצעת החוק שלהם לשים את העגלה לפני הסוסים: - די בכך – לדעתם, להגיש כתב אישום נגד נתניהו – כדי שניתן לפסול אותו לכהונה שהוא הוכיח עצמו ראוי לה במעשיו. דהיינו, ההחלטה מי יהיה ראש-ממשלה נלקחת מן הציבור ותהיה נתונה בידי פקידים שבחלקם בוודאי הם פוליטית נגד נתניהו. האם זה "צעד דמוקרטי" – או שזה צעד לדיקטטורה של אוליגרכיה שאיננה נבחרת – אלא מקבלת משכורת כמו רוב השכירים והפקידים בכל מפעל המעסיק אותם. באיזו זכות מתיימרים פקידים אלה לקבוע את עתידו של העם ואת המנהיגים שהוא בוחר בהם להובילו. בהינף קולמוס של הגשת כתב-אישום – הם למעשה מביאים קץ לצורך בבחירות – כי מראש, על-ידי הגשת כתב-האישום – הם יקבעו שפלוני ייפסל מן הכהונה של ראש ממשלה. זוהי הצעת-חוק להשלטת דיקטטורה של פקידים – כי גם היועץ המשפטי לממשלה הוא רק פקיד – ולפי ועדת-אגרנט שקבעה את מעמדו – הוא רק בעל זכות-ייעוץ לממשלה – אך לא קובע מדיניות ובוודאי שאין לו זכות לפסול את נתניהו. לפקידים יש גם מניע מאוד אישי בהצעת החוק לפסילת נתניהו: הם הרי הגישו משפט ללא ידיים ולא רגליים – כתב אישום מופרך, מופרכותו בולטת במיוחד בחודשיים אחרונים כאשר קוראים את תוכן עדותם של שני העדים (מתוך 360...) שהתביעה הביאה עד כה והמצביעים על סיכוי מצוין של נתניהו לצאת זכאי במשפטו. על הכנסת על כל סיעותיה הציונית – לדחות את הצעת-החוק של הקושרים לקבלתה – ולזכור שבפוליטיקה אין לזלזל בעם: - הצעת-חוק כל כך זדונית, חתרנית ושלילית פוגעת ישירות בלב הדמוקרטיה, תגרום זעזוע ומרירות נפשית עצומה אצל בוחרי המחנה הלאומי. כדאי להם לזכור את שתי אמרותיו הגאוניות של הנשיא אברהם לינקולן – ראשונה בנאומו בגטיסבורג בשנת 1863: - "הממשל צריך להיות של העם, על-ידי העם ועבור העם" – וכן המשפט "ניתן לשטות בכל העם חלק מן הזמן, ובחלקו במשך כל הזמן – אך אי-אפשר לשטות בכולם כל הזמן" (מילון אוקספורד לציטטות, הוצ' אוקספורד מהדורה 1977 עמ' 132).