מציאות מכאיבה מזדקרת מול עינינו בפסוק א' בפרק כ"ז: "וַיְּהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק ותכהין עֵינָיו מרְאוֹת...". המציאות המכאיבה מזדקרת בעוצמה עוד יותר חזקה בפסוק ב' באותו פרק - "זָקַנְתִּי, לֹא יָדַעְתִּי אֶת יוֹם מוֹתִי".
במציאות חייו הכאובה של יצחק, החש את ידה הגרומה של המוות ניצבת לפניו, אך הוא אינו יודע בדיוק מתי היא תנווט את חייו אל נתיב הכמישה והכיליון הסופי והמוחלט, הוא שלח את בנו עשו הבכור לצוד ולבשל לו מטעמים. אני חש, שיצחק ביקש מבנו בכורו עשו, שיכין עצמו למעמד הברכה. הכנה, שהוא מאוד מעוניין, שתכלול חשיבה מה רוצה עשו לקבל, מה הוא רוצה כבן לבקש מאביו יצחק טרם הפרידה האחרונה, טרם תחילת חיים ללא אב.
מכאן, שקשה מאוד המעמד, שעשו בספר בראשית פרק כ"ז פסוק ל"ג צועק: "צַעֲקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד", כשהוא מתחנן באותו פסוק בפני אביו: "בָּרְכֵנִי גַּם-אֲנִי, אָבִי". לעשו קשה להבין מדוע הוא אינו יכול לזכות בברכה, כפי שזכה יעקב, גם כאשר אביו מבהיר לו: "בָֹּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִקַּח אֶת בִּרְכָּתְךָ" (שם, פסוק ל"ה).
כואב לקרוא, שהמרמה הייתה פרי עמלה של האם, רעיית יצחק ואם התאומים, עשו ויעקב. רבקה האמא ורעייתו של יצחק היא זו שהניעה את בנה יעקב לשקר לבעלה העיוור, לאב, שכהו עיניו. במעשה המחפיר הזה של תכנון שקר ושותפות בביצועו פגעה האם רבקה בנדבכי היסוד של המוסד הנקרא משפחה. שקר ומרמה הם הרס נדבכי הקיום של תא משפחתי.
יתרה מזאת רבקה, בהניעה את בנה לשקר, וגם בעובדה שהיא נטלה חלק בביצועו של השקר היא העלתה את המשפחה העברית השנייה על שרטון האיבה והשנאה. כל מה שעשתה רבקה הוא אינו הכנה לבניית תא משפחתי, לבניית הדבר היקר לקיום שלנו כחברה, שבנדבכיה מזדקרים תאי משפחה יציבים, שהאמת היא הדם הזורם בעורקי חייה החברתיים והלאומיים. חבל שבפרשת השבוע שלנו רבקה אמנו מעדה בנושא כה חשוב, ויצחק העיוור, שכהו עיניו, אינו יכול לעשות דבר מול מעשה מחפיר של רעייתו, רבקה אמנו.
