לידיעת השרה והשרים אילת שקד,
אביגדור ליברמן וזאב אלקין, ולידיעת כלכלני משרד האוצר: זה נכון שמיסוי משקיעים מרחיק אותם משוק הדיור, אבל זה לא אומר שהרחקת המשקיעים תסייע לבלימת עליית מחירי הדירות,
אין מודל כלכלי מקובל שתומך בגישה שלכם. המודל מתוך מבוא לכלכלה: נקטין את הביקוש ואז המחירים ירדו, פשוט לא מתאים. אתם מבלבלים בין מיסוי שימוש בשירותי דיור לבין בעלות על דיור, ואתם מבלבלים בין מוצר מתכלה לבין נכס שמספק שירותי דיור לאורך שנים רבות.
לא רק שמיסוי משקיעים לא מוריד את מחירי הדיור, הוא פוגע בשוכרי הדירות ולאורך זמן זו פגיעה קשה. קשה לחשוב על מודל כלכלי כלשהו, בו מחירי השכירות גבוהים יותר אבל מחירי הדירות יהיו נמוכים יותר. זה פשוט לא מסתדר.
ומי שרוצה לכתוב כאן על הפער בין התאוריה למציאות, אז מומלץ לחשוב רגע, כי אין כאן ויכוח של מציאות מול תאוריה, יש כאן ויכוח בין שתי תאוריות: תאוריה מקובלת, ותאוריה שגויה. ואם מיסוי משקיעים קטנים זה לא מספיק שגוי, אז מוספים טעות חמורה נוספת של סבסוד משקיעים גדולים בפרויקטים של דיור להשכרה, עם רגולציה ממשלתית מזיקה.
מצד אחד המשקיעים הקטנים מסתפקים בתשואה נמוכה ומספקים לציבור הישראלי שירותי דיור בזול (כן, השכירות יחסית למחיר הנכס נמוכה בישראל), ומצד שני משקיעים מוסדיים שלא מסתפקים בתשואה של השוק ולכן דורשים סבסוד. מה הממשלה עושה? נלחמת בקטנים ומסבסדת את הגדולים... איזו תאוריה כלכלית יש לכם כאן שתומכת בשילוב ההזוי הזה?
ותרשו לי ניבוי קטן: עד שהחוק יכנס לתוקף, נראה עליה בביקוש לרכישות להשקעה, ובגלל הזמן הקצר והלחץ לסיים עסקות, גם עליית מחירים. אז מה כן לעשות? מוזמנים להאזין לפרק על הדיור בפודקאסט עושים חשבון.