ראיונו המרתק של ד"ר רונן ברגמן בידיעות אחרונות עם ראש האגף הלא-ערבי בשב"כ עורר את סקרנותי לקרוא את ספרו הטרי של חזי כאלו "דמו הותר". הוא יצא היום, במלאת 26 שנים לרצח יצחק רבין. למרות שמשפטני התקופה ושופטיה והעיתונאים שהיו פעילים באותה עת ידעו כל השנים את פרטיו הנוראים של הרצח לרבות אלה שהובילו אליו יש בתיאור הסוחף כדי להחזיר לתודעה ולחוויה לא רק את העובדות אלא גם את האווירה.
דווקא בחודשים אלה בהם ההסתה גואה מחדש לשיאים ישנים, והמחלקה לאבטחת אישים בשב"כ מתרחבת בממדים של טור הנדסי - מין מטאפורה שהדבר נעשה בכפולות ולא באריתמטיקה של פלוס - כדאי לקרוא את "דמו הותר" בחשש המאפיין את העכשיו.
רצח רבין התבצע בידיו המגואלות של יגאל עמיר, אך לא נולד במוחו. בוודאי לא רק במוחו. בדרך לרצח ראש הממשלה היו תחנות מסוכנות כפשעי מחתרת הטרור היהודי והרוצחים יונה אברושמי וברוך גולדשטיין, ולחצים של מנהיגי ימין לנהוג ביד רכה בעבריינים שכיוונו את נשקם לעבר פלשתינים
1.
ספרו של כאלו עוסק גם בסוגיה כללית מרתקת של קבלת החלטות. בשב"כ ידעו כי הסוכן הקרוי "שמפניה" בעייתי. הוא, אבישי רביב, מסר מידע, אבל גם הפר את כללי העסקתו בשב"כ. עשה כרצונו. הביא מידע ברמה גבוהה אבל לא מספיק גבוהה. האם לוותר על שירותו? ואילו ויתר השב"כ עליו ולאחר מכן נרצח רבין - האם לא היו מאשימים את ראשיו שבחוסר אחריותם פיטרו את "שמפניה"? זו הבעיה הנצחית של הצורך לקבל החלטה בתנאים של אי-וודאות, שלעולם אין לה תשובה מוחלטת מראש. צריך גם מזל.
הוא הדין גם באחד שלומי הלוי. חברתו הילה פרנק סיפרה לו על ההתבטאויות הנוראות של עמיר. הוא שירת אז בצה"ל וסיפר בדותה למפקדו כאילו שמע בשירותים בתחנה המרכזית בתל אביב תימני קטן קומה ודתי מתכוון לרצוח את רבין. החוט לא הוביל אל קצהו ועמיר לא נעצר. אבל האם הלוי טעה? בוודאי. אבל האם טעה מראש? האם לא חשש, שחשיפת עמיר אומנם תסכל את הרצח - אבל איש לא יאמין כי "התימני הקטן" התכוון לרצוח יהודי, ואילו הלוי ינודה בסביבתו החברתית כמלשין וכ"מוסר". לא הכרעות קלות.
יש בספר נימה אפולוגטית למרות שמחברו כאלו מסנגר על פעילות אגפו ומצביע על קביעת ועדת החקירה בראשות נשיא העליון בדימוס מאיר שמגר אשר פטרה אותו מכל אחריות
2. למרות שהוא עוסק בעבר יש בו גם טעם עכשווי, ושאלת השאלות - עד כמה ישראל 2021 חסינה מפני נובמבר 1995?
