|
|
|
|
פיאק נשים ואוכל [צילום: ד"ר מרגלית גויטיין-מולנר]
|
|
|
אוסף מורוזוב מרוסיה במוזאון לואי וויטון עניין רב מעורר, כמובן, אוסף מורוזוב שהובא מרוסיה למוזאון לואי ויטון בפריז. החוברת שהוציא המוזאון בצרפתית ובאנגלית מספרת בקצרה על שני האחים מורוזוב, הבכור נפטר בגיל 33 והשני בגיל 49. בחוברת לא מובהר מה סיבת מותם וגם לא איך הגיעו לרכוש יצירות יקרות ונדירות כל כך. באתר מסוים נכתב שאלכסיי וויקולוביץ מורוזוב, אחיהם של מיכאל ואיבן, נולד בשנת 1857 במשפחת סוחרים במוסקבה, שהעניקה לרוסיה הרבה מאוד תעשיינים ופילנתרופים גדולים. משפחת מורוזוב הענפה שגשגה כלכלית באופן מרשים. גם בויקפדיה היא מוזכרת כמשפחה של סוחרים ותעשיינים גדולים ברוסיה ונכללה ברשימת היזמים העשירים ביותר ברוסיה (1914) על-ידי המגזין פורבס. בחוברת המוזאון מוזכרת העובדה שהמשפחה ממוצא סלבי והשתייכה לדת האורתודוקסיה העתיקה, ללא פרוט והקשר נוסף. באותו אתר מוסבר שלפי מסורת זו אין לבזבז כסף "סתם", לכן הפנה אלכסיי את מרצו לאוסף של כלי חרסינה רוסיים שאח"כ כונס במוזאון מיוחד. מיכאל ואיבן מורוזוב הלכו באותה דרך ואספו יצירות אמנות מהאימפרסיוניסטים ועד המודרניסטים: רנואר, פיסרו, סזן, ואן גוך, גוגן, פיקסו הצעיר וכמובן, מטיס.
|
|
|
|
|
מטיס, נערה במרוקו [צילום: ד"ר מרגלית גויטיין-מולנר]
|
|
|
האמן ולנטין סרוב צייר את הפורטרט של איל ההון המוסקבאי איבן מורוזוב כאשר על הקיר שמאחוריו נראית היצירה "פירות וברונזה" של מטיס. איבן מוזורוב הבין את חשיבות האמנות המאוחרת של מטיס, המופשטת יותר, כמו טריפטיך מרוקאי בו שולט הצבע הכחול, ובמרכזו נערה בכחול, יושבת, ולצידה רק שני נעלי בית וכלי עם דגי זהב. ב-1948, בצו של סטלין, האוסף הולאם וחולק בין מוזאון פושקין במוסקבה ומוזאון הרמיטז' בלנינגרד (סנט פטרבורג). האוסף מרשים במיוחד ועדיין מקוננת בנו השאלה איך אוסף יצירות אמנות צרפתית מהמעלה הראשונה הגיע דווקא לידיים רוסיות. ג'ורג'יה אוקיף בפומפידו ג'ורג'יה אוקיף (O'Keefe) היא אחת מהאמנים האמריקניים המיתולוגים שכבר ב-1910 הצעידו את הזרם המודרני בארה"ב. היא גם אחת מהנשים שזכו להכרה וכבוד על-ידי מבקרים, אספנים ומוזאונים הן בזכות אמנותה והן בשל אישיותה. אוקיף פעלה בשדה האמנות בניו-יורק יחד עם בן זוגה לחיים הצלם והגלריסט אלפרד שטיגליץ, מחלוצי המשפיעים באמנות המודרנית, שהציג את עבודותיה בשיטטיות בגלריה 291 שלו. בהמשך, טיפחה לעצמה דמות של אמזונה, חלוצה בספר, כאשר התישבה במשק נידח בניו מקסיקו, שם ציירה נופי מדבר, שלדים ועצמות של חיות שמצאה בסיוריה במדבר.
|
|
|
|
|
ארוטיקה, אוקיף [צילום: ד"ר מרגלית גויטיין-מולנר]
|
|
|
אך יותר מכל היא נודעת בציורי הפרחים שלה המעוררים יותר מרמזים אירוטיים של איברי מין נשיים. היא, כמובן, טוענת שהכל בעיני המסתכל, אך המסתכל לא יכול להתעלם מציור הפרח האדום, למשל, שתוכו נפתח לעיניו. אם בעבר ציירים ציירו פרחים יפים קטנים בצנצנת או זר, הפרח שלה מצוייר בגדול, על כל הקנבס, כמו בתקריב (קלוז אפ) בצילום. אי-אפשר להתעלם מהם. הפרחים שלה דורשים התייחסות. כך ציור הפרח הלבן המזוהה איתה כל כך (1932). גם ציור השיח בגיא בין ההרים (1941) מעורר קונוטציה מינית. בהמשך, כפי שקורה לציירים רבים (מירו, לדוגמא) ציוריה הפכו בהדרגה מופשטים יותר. בעבודה "דרך בחורף" (1963) מצויר רק קו מתעגל על-רקע שלג לבן, כמו צילום מלמעלה. בפרק ב': פואנטליזם במוזאון אורסה, הוקני באורנג'רי, סוטין מול, המוזאון היהודי, סן הל דה פייר, פומפידו-בזליץ, אופנה וקרטייה במוז' לאמנות דקורטיבית, המוז' לאמנות מודרנית.
|
|
