בסוף השבוע (18.11.21) ביקרתי בחלקה הצבאית של בית העלמין בהר הרצל. באורח מקרי נתקלתי במצבת קברו של סרן מאיר טוביאנסקי מספר אישי 172609 שהוצא להורג על-ידי כיתת יורים ב"בית הקשתות" בכפר בית ג'יז באשמת בגידה, ללא משפט מסודר וללא הוכחות מעשיות. יש הטוענים כי למעשה נרצח. בן 44 היה במותו. על מצבתו בחלקה הצבאית נחקק בין השאר: "סרן מאיר (מישה) טוביאנסקי בן דבורה ויעקב... נהרג בשגגה בשירות צבאי בבית -ג'יז"...
סיפורה של פרשת טוביאנסקי רבים בציבור, ולא רק בקרב הצעירים, אינם יודעים ומכירים את הפרשה המכונה פרשת טוביאנסקי. הנה סיפורה בתמצית.
מאיר טוביאנסקי, נולד בעיר קובנה (1904) שבליטא הרוסית. הוא בוגר הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה. בהגיעו לגיל 18, התגייס לצבא הליטאי ובהמשך למד לימודי הנדסה באוניברסיטאות של ליטא ושל רוסיה. ב-1925 והוא בן 21 עלה לארץ ישראל ושנה לאחר מכן בשנת 1926 התגייס ולמד בבית הספר לשוטרים בירושלים.
ב-1934 החל לעבוד בחברת האשלג בדרום ים המלח, נשא לאישה את לנה ונולד לו בן, יעקב. ב-1940 התגייס לצבא הבריטי ושירת במשך שש שנים עד 1946 בחיל ההנדסה המלכותי, והגיע עד לדרגת מייג'ור (המקבילה לרב סרן).
ב-1947 התקבל טוביאנסקי לעבודה בחברת החשמל הירושלמית, כעוזר מהנדס. בראשית מלחמת העצמאות, התגייס לארגון "ההגנה" במרחב ירושלים. תוך זמן לא רב מונה למפקד מחנה 'שנלר'. ובתחילת אביב 1948, הועבר ממחנה 'שנלר' לחיל-האוויר, ומונה למפקד שדות התעופה של ירושלים. במקביל כמקובל בימים אלה המשיך טוביאנסקי לעבוד בעבודתו האזרחית בחברת החשמל הירושלמית.
נדון למוות בבית דין שדה במחצית שנת 1948 הפגיזו הירדנים מתקנים חיוניים של "ההגנה" בירושלים. שירות הידיעות (הש"י) של ה"הגנה" בירושלים, בראשו עמד אז בנימין גיבלי, חשד שמאיר טוביאנסקי העביר לידי הבריטים מידע על מתקנים חיוניים ואסטרטגיים של "ההגנה", והם העבירו את המידע לידיעת הירדנים. על בסיס חשדות בלבד ושמועות, ללא כל הוכחות מעשיות, הוציא איסר בארי צו מעצר כנגד טוביאנסקי וב-30 ביוני 1948, בעת ששהה טוביאנסקי בתל אביב הוא נעצר על-ידי סרן שמואל ג' שליחו של איסר בארי והובא למטה הש"י בתל אביב.
עוד באותו יום נלקח במכונית אל הכפר הערבי הנטוש בית ג'יז, שם באחד מחדרי כיתות בית-הספר של הכפר, נערך לו בית דין שדה שהקים איסר בארי ובו השתתפו שלושה מקציניו, דוד קרון, בנימין ג'יבלי ואברהם קדרון. החוקרים, שהפכו לשופטים בן רגע, הטיחו בטוביאנסקי, ההמום כי הוא בוגד ובמשפט שנמשך זמן קצר ביותר גזרו עליו עונש מות. "השופטים" הובילו את טוביאנסקי הכפות לקיר במבנה ערבי נטוש בכפר בית ג'יז המכונה "בית הקשתות".
שם חיכתה כבר מבעוד מועד כיתת ירי שהוזעקה למקום מורכבת מאנשי פלמ"ח שהתאמנו באזור. לאחר פקודת הירי ירתה כיתת הירי בטוביאנסקי שנפל מתבוסס בדמו מבלי שניתנת לו זכות ערעור על גזר הדין המהיר והחמור. מרגע מעצרו עד להוצאתו להורג חלפו שעות ספורות בלבד! הוא אף לא הובא לקבורה וגופתו הושארה במקום וכוסתה באבנים ועפר כמעין פגר.
טיהור שמו של טוביאנסקי רק בעקבות מכתב שכתבה האלמנה לנה טוביאנסקי לראש הממשלה דוד בן-גוריון, ולאחר שעורך הדין הידוע אשר לוויצקי ומפקד מחוז ירושלים דוד שאלתיאל פנו לבן גוריון בעניין זה, הורה בן-גוריון - כחצי שנה לאחר האירוע - על חקירה בנושא. החקירה שנוהלה על-ידי הפרקליט הצבאי הראשי, דאז אהרון חוטר ישי נתקלה בקשיים רבים, ובסיומה נקבע כי טוביאנסקי לא בגד, וכי הליך משפטו היה לקוי ביותר. בעקבות מסקנות החקירה, טוהר שמו של טוביאנסקי לחלוטין על-ידי בן-גוריון שקבע שטוביאנסקי לא בגד.
